I'm just thinking out loud

הקסם נעלם

נשאר רק העצב

כזה שאי אפשר לתפוס

או לגדר במילים

והאמת

שהכל הרבה יותר טוב עכשיו

ואני קרובה יותר מאי פעם

ובכל זאת רחוקה כל כך

כי פתרתי כמעט את כל הבחוץ

ואת הבפנים קצת השארתי בצד

והכל בסדר עכשיו

אני בכיוון הנכון

גם אם ייקח לי

עוד קצת בזמן

עכשיו הכל בסדר

וגם הלבד שקט יותר

הוא עצוב יותר

כואב פחות

.

אני סגורה בתוך עצמי

מאז שהלכת

אני מנסה כל הזמן

לצאת

וחוזרת חזרה

מצטנפת 

בפינה שלי

שלא יראו אותי

בוכה

.

אני בקושי מעיזה...

לרצות

אני מתגעגעת אלייך

ואני בקושי מעיזה

לומר 

איזו זכות יש לי להתגעגע?

היה לי את הדבר הכי יפה בעולם

בשתי הידיים שלי

רק לתפוס ולשמור קרוב

ופשוט לא ידעתי איך

אני לא יודעת איך

הלוואי שידעתי

הלוואי שהייתי אחרת

הלוואי שהיינו מנצחים את הכל