I'm just thinking out loud

זה חוסר הביטחון הזה מולך

שגורם לי להתפורר

ויש בי משהו שאומר

שאם רק אתן לך את ההזדמנות

אקבל כל כך הרבה יותר

אבל אז אתה נעלם

ככה סתם, לכמה שעות

כאילו שכחת

שאני נמצאת שם בצד השני

מחכה לך

ואז אתה שותק

ככה סתם, לכמה שעות

כאילו שכחת

שאני נמצאת שם בצד השני

מחכה לתשובה

ואז אתה חוזר

ומדבר כאילו כלום לא קרה

ואני לא יכולה לומר שום דבר

כי מה אני כבר יכולה להגיד?

אני כועסת ואני לא יודעת על מה

אני מרגישה כל כך רגשית

וילדה וקטנה לידך

ומה אני אגיד?

אני אפילו לא יודעת

אם זה בגללך

-

תמיד הייתי טובה בלהסביר את עצמי

ידעתי להגיד בדיוק מה אני רוצה

במיוחד מול אנשים אחרים, ומולך

אבל פתאום אני נהיית כזאת אישה...

אני רוצה שתבין לבד

שתקרא את המחשבות שלי

אני רוצה שתתן לי אהבה

לא כי ביקשתי

או כי אמרתי שחסרה לי ההרגשה

אני רוצה שתתן לי לבד

כי אתה רוצה, לא כי אני רוצה

.

אז מה אני אגיד לך?

שאני לא מצליחה להשקיט את הלב

שרועש ורוגש ומשתלט על הכל

והלוואי שהיה לי טוב

פשוט טוב