I'm just thinking out loud

כשהיא מגיעה

אני בורחת למקום אחר

רצה מהר, כאילו היתה זו מפלצת

שמאיימת להפוך אותי לרובוט בורגני

אני רק מריחה אותה

ואני נכנסת לכוננות יתר

למצב מתקפה

ושום דבר אצלי לעולם אינו "רגיל"

כמו היתה זו מילה גסה

תמיד יש משהו חדש

ואם אין אני עושה

לרוב זה קורה לא במודע

אז למה רק איתך

אני שוכחת איך לעוף?

אני רואה אותה מרחוק

ומשתתקת

מכווצת גבות, קופצת אגרופים

"אין לך שום מקום פה, את שומעת?"

אולי זה מתוך פחד

שהשגרה בסוף תהרוג אותי 

תהפוך אותי ליצור משעמם ורנדומלי

אז למה רק איתך

שהכל חדש ולא רגיל

למה דווקא כשאני איתך

אני מפחדת משגרה?