I'm just thinking out loud

יש משהו מכוער

בלקבל בלי לתת חזרה

אני מרגישה אשמה

אני הרעה

אני הבוגדת

אני שאוכלת עוגה

ומצפה שתישאר שלמה

ואני

אני שמסתבכת

ברגשות של עצמי

במחשבות של עצמי

הולכת לאיבוד

פעם סמכתי על בני אדם

פעם נפגעתי

נאנסתי נבעלתי נוצלתי

היום אני כבר לא סומכת

על אף אדם

ואני עדיין נפגעת

אולי אפילו

יותר

נזכרתי בימים של פעם

כשעוד הייתי תמימה

כשעוד ידעתי

לבקש את שלי

בלי לתת חזרה

את מה שלא

נזכרתי בך

שרוצה

אותך ששר לי

שהחיים שלך עוברים חרא

כועס ודורש ומצפה

ואני הקטנה

לא מרגישה אשמה

לומר לך לא

נזכרתי בך, ה“חבר”

שלא השכלתי לראות

אותי דרך העיניים שלך

כיפה אדומה והזאב

כיפה אדומה שלא ידעה

לא ראתה

כמה האוזניים שלך

כמה העיניים שלך גדולות

כמה הפה שלך ענק

כיפה אדומה

שישבה ליידך

וביקשה אהבה

ואתה

שלקח את שלך

גם כשאמרתי

לא