I'm just thinking out loud

לזיכרון שלנו יש נטייה לייפות את המציאות

הוא זוכר רק מה שנוח לו לזכור

אבל לפעמים הזיכרון נזכר

איך זה היה באמת

זה כמו קומקום שאני לא מצליחה לתת למים שבו להתקרר

אני מרתיחה אותו שוב ושוב

אני חייבת שהוא יבעבע כל הזמן

והאדים הם כמו עשן שמטשטש את הכל

מסמם אותי

רעשים

אז הזיכרון שלי זוכר מה שנוח לו לזכור

את הבעבוע והאדים

אבל לפעמים הזיכרון נזכר

שהיו לנו גם רגעים קרים

שהטריפו אותי

שהיו לי כמו בור

שהרגישו לי מת

לא הייתי עיוורת

זאת אני בתוך עצמי

שמשתגעת מהשקט

משתגעת מההד