I'm just thinking out loud

כששמעתי על האירוע שעבר שמעון פרס המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה מכוערת

מחשבה שננטעה שם על ידי אנשים אחרים לא מזמן

שהמדינה הזאת צריכה מנהיגים אחרים

כאלה שיפסיקו לרכב על הגב שלה גם אחרי שתם תפקידם

שתקתי

כי האמת היא, מה לי ולפוליטיקה

ההבנה והידע שלי בנושא הזה הם מגוחכים

הנושא הזה תמיד מקומם אותי כל כך 

שאני משתדלת בכל כוחי לגעת בו כמה שפחות

בחרתי לשתוק

אני שונאת אנשים שיושבים על הספה בבית, מול הטלוויזיה

ומתלוננים ומנהלים שיחות של איך הם היו עושים את זה טוב יותר

הם לא היו עושים את זה טוב יותר

הם כל כך קטנים וחלשים שמעבר ללשבת על הספה ולירוק על אלה שלפחות מנסים

הם לא עושים ויעשו שום דבר

נוח לי על הספה שלי

עולים בי הרהורים מפעם לפעם להיכנס לפוליטיקה

מתוך אידיאל ותקווה תמימה

שאוכל להשפיע

או אקריב את עצמי במאבק על הזכות הזאת

אבל אני עדיין על הספה שלי בבית

רגל על רגל עם כוס תה ביד

ועד שלא אעשה מעשים

מי אני שאשחק ב“אם הייתי ראש ממשלה”

אתם לא. אתם לא יודעים יותר. אתם לא חכמים יותר. אתם לא חזקים יותר, טובים יותר, טהורים יותר. אין לכם מושג מה יקרה לאידאלים שלכם כשכוח כזה יהיה לכם בידיים, חזק ומסנוור.

אין לכם מושג כמה כל החלטה פוליטית שמתבצעת מורכבת מכל כך הרבה רבדים והשלכות.

אם אתם בכל זאת חושבים שאתם טובים יותר, תקומו לשנות.

היופי בעולם הדמוקרטי שאנחנו חיים בו היום, זה שבשביל לשנות לא חייבים להיות פוליטיקאים. אז תפסיקו למכור לעצמכם תירוצים בשקל ללמה אתם לא יכולים.

זו הגישה שלי בחיים. אם משהו מפריע לך, תעשה משהו לגבי זה.

בחרת שלא לעשות? אל תתן לזה להפריע לך.

אז כששמעתי על שמעון פרס המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היתה מכוערת

אבל אז קלטתי שהאמת שאני לא באמת יודעת מי הוא

מה הוא עשה, מה השינוי שהוא הביא איתו, או איזה שינוי יגיע במקומו

אני שמחה שהחיים והמוות נתונים בידיו של בוחן כליות ולב

ולא בידי בשר ודם

שחושבים שהם חכמים יותר

רק בגלל מעשה מטופש

של אכילה מעץ הדעת

רציתי להגיד תודה

רציתי להגיד תודה, אבל לא ידעתי למי

רציתי להגיד תודה כי קודם הוא היה שבור

עכשיו הוא מחייך

קודם הוא הלך לישון רעב

רציתי להגיד תודה שהוא הולך לישון יבש

שיש לו בגדים נקיים ללבוש אחרי יום שטוף זיעה

רציתי להגיד תודה, תודה שיש לו כל מה שהוא צריך

ואפילו קצת יותר

רציתי להגיד תודה לכל האנשים שהתגייסו בשביל זה

קנו אוכל ובגדים, סיגריות וממתקים

רציתי להגיד תודה לפינות הרענון ולקיבוצים

שנתנו בית לחיילים עייפים 

גם אם לזמן קצר

רציתי להגיד תודה לכל אלה שהחזירו לו את האור בעיניים

לחייל שלי, שנמצא שם בעזה 

שומר על כולנו

תודה!!!

***

1,927 ימים, והוא עדיין בשבי.

1,927 ימים, היא יושבת יומיום בחלון, ומחכה. מלטפת חולצה שלו, תמונה ממסוגרת עם החיוך ההוא שלו...שלא נראה עוד על פניו.

1,927 ימים הוא מדבר וצועק, מרגיש חסר אונים כ"כ, ממאן להתנחם, להשלים, לוותר. זה הבן שלו.

1,927 ימים של בכי, דמעות, מילים חנוקות, שאין להם מקום, אין מענה.

1,927 ימים של תחנונים, של הפצרות,

של פחד, ואימה, מי יוכל לתאר את הדאגה? את הכאב? את החור הענק שפעור בלב, שאין במה למלאות?

1,927 ימים שהוא יושב שם לבד

ושואל איפה משפחתו

אם עוד יש מי שזוכר אותו בכלל

1,927 ימים שהוא רחוק, מכל מה שהיה שלו

1,927 ימים, רדוף, חסר חיות, כבר לא יודע כמה הוא עוד מרגיש, וכמהצלם אנוש נותר ממנו.

1,927 ימים, ואין לזה סוף.

אין לזה סוף.

וכמה מאיתנו באמת חושבים עליו?

אני שומעת הרבה אנשים שצועקים על זה, שעושים מחמאות, מפגינים, מנסים לעורר את העם,לעורר את הממשלה,

ובפנים אני מצדיעה להם, על שהם לא מתייאשים, ממאנים לוותר עליו.

לא, זו לא אני שנושאת את הכאב בתוכי יומיום. זו לא אני שצריכה להתמודד עם אי הידיעה מה בגורלו של היקר לי.

לא, זו לא אני.

לא אני זו שצריכה לקום בבוקר מלילה של סיוטים, להתעורר מצעקות חנוקות בלילה, ולהאלץ לחזור למציאות

להתמודד עם העולם שממשיך לזרום, כאילו לא קרה דבר

עולם קר חסר רגש

לשמוע מילות ניחום, יד על הכתף, מילים שלא יכולות לגעת, לא יכולות לשכך מהכאב

לראות מבטים מלאי רחמים, שאין להם איך לעזור לי, איך לעזור לו.

זו לא אני ששואלת את עצמה 24/7 מה איתו.

ובכל זאת, זה כואב, אני חושבת לכולנו.

וכ"כ הרבה מדברים על השחרור שלו, כאילו זה הדבר הכי ברור שבעולם,

כאילו זה הופך את כל הנגועים בממשלה שלא עושים דבר בנידון לאכזריים

ואני חושבת,

האם זה באמת נכון?

           ......

זה כואב.

אני לא יכולה לדמיין אפילו מה הייתי עושה אם הייתי שם במקום של המשפחה ולא יכולה להגיד שהייתי חושבת אותו הדבר אם הייתי במקומם,

אבל...

אבל זה נכון שלא מפקירים חייל בשדה הקרב, אבל גם לא מפקירים חיילים אחרים למענו.

לא, לא מפקירים.

"אין דוחין נפש מפני נפש" משפט מהיהדות, שמשמעותו שלא סוחרים בבן אדם תמורת אדם אחר. כי כל בנאדם שווה עולם שלם, ואיך אנו יכולים להשוות את הערך של עולם אחד לעמות עולם אחר?

והוא, גלעד, שווה עולם מלא,

אבל אסור להציל אותו תמורת חייהם של אחרים

אלה שייחשפו לפעולות הטרור שייגברו

חיילים נוספים שייחטפו

***

כן, לפעמים אני חושבת עליו, מנסה לדמיין את מצבו

"מאז נחטף גלעד שליט, תנאי החזקתו בשבי אינם ידועים. לאחר פרסום הקלטת של גלעד שליט, הצהיר ה"אחראי על שליט" מטעם החמאס, כי שליט עדיין פצוע, וכי התנאים הסניטריים במקום המבודד שבו הוא מוחזק אינם מתאימים לטיפול בפצועים. הוא הוסיף ששליט זקוק לטיפול רפואי טוב יותר.

בהתייחסות אחרת לשוביו של שליט, נטען על ידי גורם פלסטיני כי:

• "שליט נמצא בסוג של גן עדן"
• "דת האסלאם מחייבת לדאוג לשבויים טוב יותר משאנחנו דואגים לאנשינו"
• "שליט לא נמצא כל הזמן בחדר סגור, כי זה לא בריא. הוא יכול לצאת החוצה, לנשום קצת אוויר צח"

ומי יודע? מי יודע מה באמת איתו, אם הוא עוד חיי, ואם הוא חיי, איזה חיים אלו בכלל?

הרבה יותר מהדברים הפיזיים הבסיסים: אוכל מזין, מיטה, בגדים, אוויר לנשימה

יש דברים בסיסים אפילו יותר

חום ואהבה, חברים שיעמדו לידו,

לצחוק,לבכות, לשתף, לחיות, להרגיש

לנשום את האוויר בחוץ, למשש את העולם, לספוג את כל הצבעים המראות הריחות

ריח של "רוגלאך" שיצא זה עתה מהתנור,

המליחות באוויר שליד הים

הרוח שמנופפת בשיער בבוקר סתווי

קצב דפיקות הלב לשמע המוזיקה

כל הדברים הקטנים האלו, שגורמים לנו לחיות יותר,

לחיות באמת.

 *****

רשמתי את זה מזמן,

ואני באמת לא יודעת למה לא פירסמתי את זה

אבל אני חושבת שעכשיו כבר לא נשאר לי הרבה מה לומר,

תפתחו את הרדיו ותשמעו

פרטים יבשים: 450 אסירים כבדים, ש 380 מתוכם אסירי עולם,

רק 75 מתוך האסירים יגורשו.

אני צריכה להוסיף על זה עוד משהו???

המדינה צריכה להגן על החיילים שלה,

אבל האם גם בסיכון של כל החיילים האחרים, והתושבים שבמדינה?

???