אני מחכה לרגעים האלה כל היום
והרגשות שלי כמו שמורים בצד בקופסא
עד הרגע בו אוכל לפזר אותם כאן
יש הרבה דברים קטנים שמציקים לי
והרבה דברים שמעסיקים לי את הראש
והרבה דברים שיושבים לי על הלב
אבל הדבר היחיד שאני באמת רוצה לכתוב עליו עכשיו זה....
השראה.
משהו העציב אותי היום אחרי העבודה
העצב התערבב לי בבירת החיטה ששתיתי
והמוזיקה העצובה שהתנגנה ברקע
פתחה לי השראה
התיישבתי וניסיתי לכתוב
שתי שורות, אני קורעת וזורקת
שתי שורות נוספות, ושוב זורקת
ואז מישהי אמרה לי...
היא אמרה שהמחסום של כל אומן אחרי תקופה של יובש
זו הצליעה שאחרי נכות ארוכת טווח
אז הפסקתי לקרוע את השורות שכתבתי
הפסקתי להיות קשה עם עצמי והבנתי...
שזה בסדר לצלוע אחרי שלא הלכתי כל כך הרבה זמן
ולאט לאט הפקק הזה נפתח
בדרך הביתה המילים כבר באו עם מנגינה שאני עוד מנסה לפענח
יש שם מעבר בין שני סולמות ומשחק פנטטוני מעניין
אם יש שם בכלל למה שאני עושה שם
משהו בי נפתח
______________________
אני עוד מנסה
ניגשת נחושה
דברים יהיו טובים יותר עכשיו
אני עוד מנסה
עוצמת את העיניים
הידיים לשמיים
דברים יהיו טובים יותר עכשיו
ועם כל מה שהיה
אני קמה ונופלת
אני באה והולכת
אני לא באמת יודעת למה
אני עדיין מנסה
נשארת נחושה
דברים יהיו טובים יותר עכשיו
_____________________
והרוח פורעת תלתלים
וכל מה שנשאר זה להרגיש
את כל מה שתלוי שם באוויר
כבר ממזמן
בוא ותיקח אותי מכאן
נפזר נוצות ברוח
ננפץ בועות סבון
ונשכח קצת מהזמן
_____________________
you know you can get
whatever you want
whatever you need
you can fly with the wind
_____________________
והטוב מכולם
תלוש ומוזר ככל שיהיה
בעיניי (או באוזניי?) הוא מושלם:
השמיים טובעים בכוכבים
ואף אחד לא רואה
את הכוכב ששלחת לי
כשהרגשתי קצת לבד
ואנשים זרים ברחובות
מקיפים אותי כמו הייתי שלהם
והמואר הופך חשוך
והשבור הופך שלם
ורע לי איפה שטוב
וטוב לי איפה שרע
טוב לי איפה שרע
טוב לי איפה שאת
טוב לי איפה שאתתת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
