אני כותבת לך כי אני רוצה להוציא את זה החוצה
לא לשמור בפנים, את מבינה?
אפילו שכל טיפה של היגיון שיש בי אומרת לי לשתוק לנצח
שאלת אותי אותי פעם למה אני לא כועסת, רצית שאכעס
זה היה קל יותר
אני עדיין לא כועסת
רק פגועה וכואבת
ומאוכזבת
אני חושבת שבמקום מסויים אני עדיין מצפה שתהיי שם
כי זה מה שחברות עושות, לא?
הן נמצאות שם אחת בשביל השנייה
אני תמיד הייתי שם, את יודעת את זה
אני מבינה שיש תקופות שלא בא לנו לדבר עם אף אחד
אבל זה יותר מזה, שתינו יודעות את זה
אולי אני נאיבית
אני מתעקשת להיות אמפתית כל כך ולהבין כל הזמן
ואולי אני לא רוצה לחשוב על זה שאולי לא היה לך איכפת מספיק
בשביל להיות שם, בשביל לדבר איתי
לא משנה כמה זמן עבר
לפעמים אני מרגישה באמת ובתמים מטומטמת
על זה שהרגשות שלי עקשניים כל כך
שאני לא יודעת להתנתק כמו כל שאר בני האדם
כשמשהו לא עושה לי טוב
הנה אני כועסת עלייך
זה הכי כועסת שתקבלי
אני כועסת עלייך כי נעלמת, כמו יותר מידי אנשים בחיים שלי
אני כועסת כי היית החברה הכי טובה שלי
היחידה אפילו אפשר לומר
ואני יודעת שיש לך אלף ואחת חברות
אבל לי היתה רק אחת
אני כועסת עלייך כי יצאת כלבה
ואני לא רואה בך אחת כזאת כי אני עדיין אוהבת אותך, את מבינה?
זה כי אני דפוקה
הרגשות שלי בלתי נשלטים בעליל
אם הייתי שולטת בהם הייתי מוחקת אותך מהראש שלי
הייתי הופכת קרה ולא אומרת שלום ברחוב
הייתי מביטה בך במבט סנובי ומזלזל ומרימה גבה
אבל זאת לא אני, את מבינה?
והאמת היא שאני מתגעגעת אלייך
ואני יודעת שקצת השתניתי בשנים האחרונות
הפכתי לרצינית כזאת וקצת אחרת
ואני יודעת שמשהו בי לא עשה לך טוב
אבל לא איכפת לי
הנה אני אנוכית
זה כואב בכל מקרה
ונמאס לי להבין אותך כל הזמן
אני בספק אם תקראי את זה אי פעם
ואם תקראי בטח תמחקי ותמשיך הלאה
אני מקנאה בך על זה, אני לא יודעת להמשיך הלאה
הנה אני כבר חושבת שעברתי הלאה
ואז אני רואה איזה סרט מטומטם על שתי חברות טובות
ונזכרת בנו הולכות בזיג-זג חצי מראשון ומצלטמות בחצי עירום
אז הנה אני אנוכית
אני כותבת לך ולא איכפת לי איך זה יגרום לך להרגיש
כי זה כואב לי עכשיו כל כך
שאת בטח לא תביני את זה לעולם
ובכלל, מה איכפת לך?!
הנה אני כועסת עלייך
ואז אני כועסת עליי על זה שאני כזאת חסרת תקנה
אבל גם את
ומה איכפת לי בכלל?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
