"אתה יודע? אני מרגישה איתך בבית"
"אפילו ככה? כשאנחנו כמו שני הומלסים על ספסל??"
"אפילו ככה"
"אז יאללה, בואי נתחתן, זה יחסוך לנו בית"
"יאללה. תבחר ספסל"
"מה, למה לבחור? אפשר לגוון. תחשבי, אין שכירות, אין ארנונה, אפשר כל לילה על ספסל אחר!
ואת יודעת? אם תרצי לילה ממש מעניין, אפשר לישון במגלשה...אפילו על הקרוסלה
...
...היי, אם נלך לישון מסובבים על קרוסלה ובבוקר נקום ונסתובב לכיוון ההפוך...יש מצב שבשלב כלשהו נראה ישר!"
אני מניחה עליו ראש, הוא משחק לי בשיער
וברגעים האלה כל הצרות נעלמות
אני לא פותחת הוא לא שואל
אנחנו נעלמים לתוך הרגע
ואני מרגישה בבית
כמו שאני לא מרגישה בשום מקום אחר
כמו שאני לא מרגישה עם אף אחד אחר
כמו פעם
לפני שהוא הפך "רכוש צהל"
היינו יושבים בפארק מול הבית שלו
או בגינה הירוקה מתחת לבית שלי
מתרפקים אחד על השני
צוחקים על הציפורים שמשתינות עלינו מלמעלה
עושים סלפי עם פרצופים מצחיקים
משחקים מלחמת דגדוגים
וכולם תמיד אמרו שעוד נהיה ביחד
ותמיד אמרנו שהם לא יודעים על מה הם מדברים
אבל בין שנינו, כבר בנינו לנו בית
כי בינינו, אנחנו יודעים שיהיה לנו טוב ביחד
אנחנו מגדירים את עצמנו כידידים או כאחים
אבל את האמת? הקשר בינינו מעולם לא היה ניתן להגדרה
אם היינו עוצרים ומחפשים הגדרות
היינו מצמצים את הדבר היפהפה הזה שיש בינינו
.
ואיתך, מרגיש לי בית
זה לא התאהבות
זו אהבה מזן אחר לגמרי
אף אחד אחר אולי לא יבין את זה
אנחנו זן נדיר, אתה יודע את זה
אם היית קורא את זה עכשיו היית אומר "את אוהבת להביך אותי, נכון?"
זה סיפור על אהבה בין גבר לאישה
שאוהבים הרבה מעבר לאהבה של גבר ואישה
זה סיפור על אהבה שמנצחת
בעולם שלא מאמין באפלטוניות
זה סיפור על חברות כנה ועמוקה
זו אהבה שאינה תלויה בדבר
"יאללה, מתי חתונה??"
ג'ינג'י?
-אני אוהבת אותך!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
