ככה זה אצלידברי אמת. כל האמת. |
| 7/2006
מיניות וזקנה? מיניות והתבגרות? בגרות? הזדקנות?
נכתבים פה סיפורים על מיניות וזקנה. ומשתמשים בידיעות ובזכרונות על סבא סבתא.
לי יש אותי.
אי שם בחלקיו המוקדמים של הבלוג הזה כתבתי על אהבותי המתקיימות זו לצד זו.
זו הענקית לאיש שאיתי שהוא הבשר מבשרי
וזו לאהובי שנקלע לחיי שתי דקות לפני שנהייתי סבתא והביא איתו את הסקס האולטימטיבי. אבל יותר משהביא סקס, הביא לעליית מדרגה ביחסים שלי עם האיש החוקי, מדרגה של קבלה הדדית ענקית, לא מקובלת, של נישואים פתוחים מאהבה.
ולמה אני מזכירה את כל זה עכשיו.
בגללמשהו שקורה למיניות. שלי. עכשיו, עכשיו בדיוק.
כבד לי. הוא מצלצל, שגרתית, ואני מתגעגעת אליו ושמחה שהוא מצלצל ואני חושבת לי - אוףףף, זו התארגנות שלמה להיכנס איתו למיטה עכשיו. לפני שבוע צבעתי את שיבתי הלבנה והנה היא מציצה. מול כל העולם אני מסתדרת עם תיקונים כאלה ואחרים. אבל מולו? יחבק אותי כשראשו מעל ראשי ושיבתי תציץ?
לא בא בחשבון.
ומפרק הירך שלא נענה כמו קודם ומפיק ממני גניחת כאב - איך נעשה את זה ואני גונחת? פיכסססס.
ויש לי דלקות חניכיים שהולכות ובאות ואם להיפגש איתו - אז רק כשאני נקייה מדלקת כזו, ואם נוסיף לזה רק בשעות כאלה ולא אחרות, ורק ביום כזה ולא אחר, ועוד כל מיני רקים - הצמצום הזה לא עוזר..
ועוד לא אמרתי מילה על השבוע האחרון! נכד חדש נולד לי!
והוא מנצח!
הנכד הראשון לא ניצח את אהובי, אולי כי זהו בן בני, ולא נדרשתי לשם כל כך. אבל הנכד החדש הוא בן הבת שלי והיא רוצה אותי אצלה, והיא צריכה אותי לכך ולכך ולכך... שום דבר לא קריטי בצרכים שלה, ואפשר היה לסדר הכל כך שיוותר לי זמן גם לאהובי המחכה לי. אבל הבעירה הזו כבר לא בוערת. היא מוכנעת לה לאיטה. ואני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי - הנה ככה את עוברת להיות לגמרי בצד של הזקנה.
ונותר הכרבול הענק של הבשר מבשרי, שעליו כתבתי פה בתגובה אצל ג'קי :
מזה זמן מכה בי ההכרה שהאלמנט החזק ביני לבין האיש לובש פנים של טיפול הדדי. התמסרות לדאגה ההדדית. ישנו הכרבול הענק שלנו שממתין לנו כל ערב ומשתלט עלינו לפעמים באמצע היום. וכל פעם אני תוהה - הכרבול הזה נוגע בסקס או לא?
לא.
ככה יחסי הכוחות המשתנים סוללים את הדרך לשם, למקום המפחיד הזה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
