על המטוס בדרך חזרה לארץ, אני חושב לעצמי שאני צריך לקבל יותר החלטות כאלה. מהבטן.

אם הייתי חושב על זה יותר מדי, מתלבט, בודק עוד אופציות ותאריכים, לא בטוח שזה היה יוצא לפועל. 

אבא שלי תמיד אומר שדברים טובים באים למי שלא ממהר.

אני מאוד דומה לאבא שלי, בהרבה דברים, וגם בזה. תמיד חושב עוד, הופך תרחישים בראש, מנסה למקסם. 

אמא שלי, לעומת זאת, היתה סיפור אחר לגמרי. את כל ההחלטות היא קיבלה מהבטן. 

ואיזו בטן היתה לה. הכי חכמה ורגישה וטובה שהכרתי. 

היא תמיד צחקה שהיא אמנם זאת שילדה אותי, אבל שיצאתי 100 אחוז אבא שלי. 

נחמד לגלות שלפעמים, למרות הכל, יש בי גם קצת מאמא. גם אם זה רק אחוז אחד :)