היום בבוקר נסעתי לבקר את החברה הכי טובה שלי שלא ראיתי בערך חודשיים וכ"כ שמחתי לראות אותה,אבל קודם אספר לכם כמה דברים:
אני בן אדם עם רגשי נחיתות פסיכיים,אני מסגול לחשוב שלאנשים הכי קרובים אליי נמאס ממני סתם כי הם לא שולחים הודעה מידי פעם (אני בן אדם שנוטה להיות ממש נודניק וילדותי אז יש סיבות ללמה שלאנשים יימאס ממני) והיא כ"כ שקועה בבלאגן שלה שאין לה הכי זמן אליי וזה ממש מבאס לפעמים.במהלך 2015 היו לנו אפילו כמה ריבים,אבל לזה אני לא אכנס כי זה סתם מדכא לחשוב על זה.
היום נפגשנו וכשהייתי אצלה היא קפצה למקלחת ופשוט נשארה עם הדלת פתוחה,בהתחלה הייתי טיפה נבוך אבל זה היה דיי משעשע.לפי דעתי צריך לתת בבן אדם הרבה אמון בשביל להתקלח מולו,ועוד לנהל איתו שיחה תוך כדי ועוד אחרי זה לבקש ממנו עצמה עם למרוח קרם על הגב וזה הרגיש לי ממש טוב התחושה שמספיק נוח לה והיא מרגישה מספיק בטוחה איתי בשביל להיות בסיטואציה הזאת.יכול להיות שסתם נדמה לי?אולי,אבל זאת דעתי [למרות שבושה זה לא תכונה חזקה אצלה,ואני לא מתכוון בקטע "זנותי" (זה ביטוי אידיוטי,פרמיטיבי ומיותר לדעתי אבל אני משתמש בו להסביר את עצמי טוב יותר כי אלה המונחים שאנשים מבינים לצערי) או מיני].
ראיתי את הכלבה המקסימה שלה ואת החתול השמוק שלה ומאוחר יותר יצאנו לאכול קצת סושי ולמטה מתחת לבניין שלה צילמתי כמה תמונות (אני צלם חובב,תמיד יש עליי מצלמה) כמו שאנחנו רגילים והיא כמובן יצאה מדהים בכל תמונה.במסעדה ישבנו,היא הזמינה לה יין ואני לקחתי בירה כי "נו X אל תיתן לי לשתות לבד!" ואכלנו להאנתינו.דיברנו קצת והשלמנו פערים והיה ממש נחמד.כשליוויתי אותה לאוטובוס ישבנו בתחנה מחובקים ואני כהרגלי עשיתי לה נעים מאחורי האוזן והיא כהרגלה התחילה לפרפר כמו חתול,הייתה לי חסרה הקרבה הזאת.
היא נסעה הביתה ואני הלכתי לכיוון תחנת אוטובוס אחרת ומשם לקחתי עוד אוטובוס ואז עוד אוטובוס וב4 אחה"צ הגעתי הביתה עייף אך עם חיוך :) היה טוב לראות אותה,לא לשמוע מהBFF שלך זה מבאס טילים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock