היום סיימתי לקרוא את הספר השני בסדרה "Lord of The Rings" מאת J.R.R Tolkien.
זה הספר ה24 שקראתי בחיי ונורא אהבתי אותו.אהבתי איך שהוא מתחיל בדיוק באותה הנק' שבה הספר הקודם עצר ("The Fellowship of The Ring") כאילו עשו לו pause מבלי פתיח או משהו בסגנון של "בפרקים הקודמים של..." כי התחלתי אותו ישר איך שסיימתי את הקודם.
אהבתי את כל האקשן והקסם שהיה בספר הזה ובעיקר (ספויילר לפניכם) איך שסאם נלחם בגולום (Gollum) ובשלוב (Shelob) וסוף כל סוף הפסיק להיות דמות כזאת wussy.מאוד אהבתי את פארמיר (Faramir),אח של בורומיר (Boromir).אני זוכר כשראיתי את הסרטים גם מאוד אהבתי אותו אבל הספר אהבתי אותו יותר,קשה לי להסביר למה.
בספר הזה באמת מתחילים להרגיש את מורדור (Mordor) ולא רק את השם,מתחילים להרגיש את הaura עצמה של המקום ואת מה שהולך שם.הטבעת נהיית כבדה יותר על פרודו (Frodo),הכל מתחיל למות מסביב,כל מינאס טירית' (Minas Tirith) כ"כ בסטראס שכל מי שהם מוצאים באזור נידון למוות באופן אוטומטי ויש שדות קרב של ממש באזור עם פילי מלחמה ופראי אדם (שהם ככל הנראה רפראנס לויקינגים).
אני ממליץ על הסדרה הזאת לכל אוהבי הפנטזיה ולכל חובבי הדברים בסגנון ימי הבניים,המשך שבוע נעים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock