המעבר דירה הזה שוחט אותי,בשיא הכנות שאני לא מסוגל לעכל את זה.אני גר פה כבר 6 שנים בערך ומעולם לא התמקמתי כ"כ טוב והיה לי כ"כ נחמד לצאת לרחוב ולהיתקל באנשים שאני מכיר על ימין ועל שמאל ושאחוז גדול מהחברים שלי גרים לא יותר רחוק מ15 דק' הליכה ממני ויש לי אוטובוס לכמעט כל חור בארץ גם לא יותר מידי רחוק ממני.
לפני שבועיים בערך הלכתי עם ההורים שלי לחתום ערבות על החוזה בדירה שאנחנו עוברים אליה וכל הדרך חזרה הביתה רק רציתי לבכות.אנחנו לא עוברים כי רע לנו פה,אנחנו עוברים כי הבן של הבעלת דירה התחתן והיא רוצה לתת לו אותה ובמילים פחות יפות - מגרשים אותנו מפה ולא מחדשים חוזה אלא רק מאריכים אותו מתוך התחשבות סימבולית כלפי המכרה כסף שלה ב6 השנים האחרונות.
יהיו חדרים קטנים יותר,שכונה רועשת יותר וגרוע מכל אני אגור לא רחוק מP (שגם ידוע בכינוי העתיק "הבלתי נסבל") ומהלטיני שבעבר היו חברים טובים שלי והיום לא מוכנים להסתכל אחד על השני ובמקרה הלטיני עובד במרכז המסחרי שבו אני הולך לעשות את הקניות שלי כי לא קיים מקום אחר.
והיום היה לי בלאגן שלם עם אבא שלי כשהעברנו חלק מהדברים לדירה החדשה שלזה באמת אין לי כוח להיכנס כי בא לי לסיים עם הפריקה המתבכיינת הזאת וללכת לישון.
לילה טוב חברים,אני מקווה שהמצב שלכם יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock