אני כולי כ"כ פאקינג שקוע בהכנות לעל האש מחר בערב שפתאום תופסת אותי צפירה משום מקום ואני נזכר שזה ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל,הזוי כמה שהיום ויום העצמאות צמודים.
והיום בעבודה הבאנו בסאשן של שירי זיכרון ("אם יש גן עדן","שתי אצבעות מצידון"וכמובן הכי עוצמתי - "תנו לגדול בשקט") וכל מה שהתעסקתי בו מאז שיצאתי מהעבודה זה ההתארגנות וההכנות ובטל' ובwhatsapp שעות שלמות על מה להביא,מי יביא מה ומי יבוא בכלל.
כל כמה שנים יום הזיכרון אצלי תפס משמעות טיפה שונה,מהיסודי ועד כיתה יב' בערך יום הזיכרון סימל אצלי "החיילים האלה מתו כדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות פה,מגיע להם כבוד מינימאלי".ואז בכיתה יב' ואחרי (ממש לקראת הגיוס) זה נתפס אצלי כ"וואו,אנשים שאני מכיר כמעט הפכו לחללים בעצמם" וזה קצת התקרב אלי ואז הגיעה התקופה של "צוק איתן" - אני חייל ברמת סיכון א'+ ומישהו שלמד איתי באותה השכבה בתיכון והיה איתי באותו הצוות בגדנ"ע נהרג בעזה.מאז כל הנושא הזה נהיה קצת אישי עבורי אפילו שאני והוא בקושי הכרנו.
אני שונא לדבר על הנושא הזה,אני שונא גם לדבר על "צוק איתן" כי בכללי המלחמה האזת עצבנה אותי בחייל וכאזרח עד שברגע שקיבלתי את האות נפטרתי ממנו כמה שיותר מהר.הפוסט הזה מתחיל לגלוש לכיוון אחר אז אפסיק פה.
שיהיה לכולם חג שמח ותהנו ממנו,אנשים איבדו את חייהם בשביל שלנו תהיה את הזכות הזאת.
אתמול התעוררתי בסביבות 5 בערב אחרי שינה ארוכה וטובה ולקראת 7 כבר הייתי אצל סטלוס מקסימוס ומיאו.
ראינו יחד איזה סרט דוקומטרי על DMT ובנתיים הם עישנו להם ירוק,עד כאן הכל רגיל.עם הסרט אני פתאום מרגיש את הראש שלי הופך קצת לענן כזה ואני פתאום כל כולי בתוך הסרט וכל מה שנאמר מצטייר לי בראש והעל נראה לי קצת חד יותר ועולה לי חיוך קטן על השפתיים,אז הבנתי שכל החלונות בחדר סגורים ושהתסטלתי מעישון פאסיבי.
אני עוצר את הסרט,מסובב את הראש שלי אליהם ואומר בחיוך "lol אני מסטול" והם פשוט צחקו "וואו אחי אתה פשוט חסכוני".זה היה משעשע,בשלב מסויים ביקשתי שיפתחו את החלון כי אני מסטול ויש לי עבודה מחר (היום).
זאת הסטלה הראשונה שלי מעישון פאסיבי,זה היה ממש קליל ונחמד.
רק חסר פיצוצים ועשן ברקע וזה all set,נשבע בסנטה קלאוס.
אתמול בעבודה נקרעו לי הבגדים,יש לי סימן כחול ברגל,חטפתי יריקות ועפו עלי כמה דברים.באתי הביתה מחוק מעייפות ונרדמתי,קמתי בערב וחזרתי לישון אחרי שעתיים וחצי.כאילו מה עובר עליכם אנשים?מה היה שונה אתמול מכל יום אחר שאתם באים לפה?
והכי דפוק זה שלא מדובר במשהו רגעי אלא כל הפאקינג יום היה ככה ואני פשוט שואל את עצמי "על מה נאבקתי בדיוק?" וזה הרגיש לי כ"כ מיותר.כאילו פאק איט..
שלשום ישב איתי מישהו באוטובוס שעובד בתחום שלי וחסר אצלהם עובדים,סיפר לי קצת על התנאים ווואלה אני חושב לעבור לעבוד שם.נשבר לי הזין
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Shmock