ממתקי אפרסק

כבר מספר שנים שאני מריצה בראשי שאני רוצה ביום כיפור גבר

לא, לא תרנגול כפרות, אלא גבר, כזה שישהה בצד אחר-של העיר או אולי של הארץ

וביום כיפור, בערב לאחר ההליכה המסורתית ברחבי השכונה, יתקשר אלי

לשיחה שתתחיל בכמה אנחנו מתגעגעים אחד לשנייה, ולאחריה נתחיל בחשבון הנפש

ננהל אותה ללא שיפוטיות, התלהמות או ביקורתיות אחת כלפי השני

ונדבר, על כל אחד מאיתנו, עלינו כאדם, כאינדיבידואל, על הציפיות, האכזבות והחששות לקראת העתיד לבוא

ומשום מה אני מעדיפה טלפוני מפיזי, כי אז לא אתפתה גם להתעסק בגופו במקום בנפשו, ויהיה לי קל יותר

אולי בלי המגע של ידו בידי, או המבט שלו ננעץ בשלי

ואולי כי אוכל לעצום עיניים ולדמיין שאני בעצם מדברת לעצמי

רק עם קול גברי נעים ברקע