ממתקי אפרסק

ביל בנאום שהולך ונבנה במהלך כל הפרק, במהלכו הוא מתפרק.

ממליצה לצפות בפרק ובהמשך, כי זה רק חלק המסצנה שגרמה לי לפרוץ בדמעות, ולייחל לוירג'יניה, שבדיוק ברגע בו הוא הכי חלש, שבור כואב,פצוע ומדמם מעצמו היא פשוט נותנת לו חיבוק.

ומאפשרת לו לבכות, עטוף בה.

והוא ניסח את זה בצורה נפלאה, ניסח אותי ואת הקושי שלי "but they have to want to look at me first, find something attractive in me"

והמשך הדיאלוג שנחתך:

וירג'יניה- לאחר שמביט בה, "אני חושבת שאתה מושך"

ביל- "למה?"

וירג'יניה- "מה אתה רוצה שאגיד לך ביל? מה אני יכולה להגיד? איזה עוד בטחון אני יכולה לתת לך? אני כאן. אני כאן. אני לא בבית, אני לא משכיבה את הילדים לישון. אני כאן, איתך."

ביל:                            "אולי את צריכה את יודעת?

                                    אני לא מבין.

                                    איך את יכולה לרצות להיות איתי?!

                                    עם זה?!

                                    מישהו שנראה ככה!

                                    כל האיפור ב..

                                    אני הבחור שלא מחייך.

                                    אין לי ריצוד!

                                    אני לא יכול לזיין!"

הוא מביט בה, קרוע מעצמו.

והיא בתגובה מתקרבת אליו, ומשיבה "לא,"בעודו מנסה להדוף אותה, מתכנס בכאב שלו "רק.." ומחבקת אותו, לא נותנת לו להרחיק אותה.

"אני כאן" וירג'יניה ממשיכה.

 ומביטה בו במבט חם שגורם לו לשכב על הרצפה בעודה לוחשת "זה בסדר"