אחרי מסיבת תיקון.
אני יכולה להעיד באופן חד משמעי
שברגע שבאתי מוכנה
וידעתי לא לקחת איתי את החווית, סט הציפיות, החששות והמחשבות
הכל התנהל אחרת
חייכתי מלא
והודות לחמישה שוטים משותפים של עראק
התחלתי לזוז בלי לחשוב איך מישהו מסתכל עלי
העקבים גרמו לי להביט בכולם קצת יותר מלמעלה
וציירו את כולם כאילו הם כמעט עומדים בסטנדרטים שלי
והו, הוד שריריותו היה שם, ואיך שהוא הביט בי שונה
משוחררת, רוקדת, נהנית
אז הפרויקט העכשווי לא הופיע שם
אבל במקומו צץ אחד אחר
שכל מה שעשיתי היה לחייך אליו
והוא פשוט בא, החל לדבר
רקד ואמר שהוא נהנה מהנוף (מסתבר ששמלה ואודם אדום עושים את העבודה)
ואני, חזרתי לעצמי; טיזרית, עדיין עם הסטנדרטים שלה שלא משחררת בעודה סופגת עוד שני שוטים
ומעמידה אותו במקום שבוחן
אז לאחר שביקש וקיבל נשיקה מרפרפת על השפתיים
וביקש משהו מושקע יותר
שאלתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים-האם שווה לי להשקיע בו נשיקה
משהחל לגמגם ולא הייתה לו תשובה
לחשתי לאוזנו שאני אחזור לחברותיי ולכשימצא מענה שיבוא אלי
לא היה לו, אבל הוא חזר שוב
ושוב
ושוב
כמו שצפיתי
וזה היה מצחיק
לבוא ולהגניב לו פתאום מדי כמה שירים נשיקה מרפרפת, לראות אותו רוצה אבל לא יודע איך
ואני, בעודי עוברת תקופת יובש איומה
כבר יודעת מה אני רוצה
מה הסטנדרטים שלי (שלדבריו היו משחק של קשה להשגה ואז הפכו אותי למאתגרת שגורמת לו לרצות עוד)
ועל מה אני לא מתפשרת
וכן, בחוריקו חמוד עם עיני במבי נהדרות
לא אכפת לי כמה אלכוהול זרם בדמך ובעורקייך
אני אדרוש תשובות נוקבות לשאלות נוקבות גם כשאני מטושטשת
כי כזו אני
בעוד שחברותיי כולן מייבשות כל אחת בדרכה- זו בעבודה, זו בלימודים
אני ממשיכה ליהנות ממאנץ' השיכורות שלי
ומתחושת ההצלחה
בכך שהפעם אני ניהלתי את החיים שלי
והייתי שותפה פעילה בהצגה
שפשוט הייתה מופלאה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
