ממתקי אפרסק

הפעם באתי מפוחדת לחלוטין, ממפגש עם מר בחור מאמן שמזיין ללא הכרה

קצת הגרסא הגברית שלי לאור הישירות והחתירה למגע

אחרי החשש להתאהבות בגלל שאני חושבת מהכוס והברקס מהבחור שרציתי בקטע רציני הייתי צריכה זיון נטו

לא קשקושי סרק, הכרות, דיבורים או כל דבר שיעורר משהו מלבד המיצים שבין רגליי

עם זאת סגירת החדר הדיסקרטי הרתיעה, לכן גז הפלפל חיבק אותי מתוך התיק ליתר בטחון

לאחר הפעם השלישית שבה הרעדתי את הקירות

והתרפקתי לו על החזה, מסדירה נשימה

"את אברבנל" הוא אמר בחיוך, והמשיך לנוכח מבטי המופתע 

"יש רגילות, יש משוגעות, יש פסיכיות ויש אברבנל, את שם"

בקטע טוב כמובן (?!)

בדרכנו חזרה

אמר שמהרגע שראה אותי הבין שהוא הסתבך, שאני הולכת לשבור אותו.

ושהוא צדק.

לאחר שישבנו והצעתי לו לבדוק שוב עד כמה אני רטובה, הוא תהה אם מישהו פעם לא הצליח לעמוד בקצב של הליבידו המטורף שלי וביקש שאאט, משהשבתי שלא הוא אמר שאני יכולה לצפות לתגובה כזאת.

אז מה אגיד לך?

היית נחמד, הכי גדול שלי, זה שהצליח לשם שינוי למלא אותי לחלוטין עד אפס מקום.

וגם לגרום לי לצעוק מכאב בתנוחה מסוימת.

למרות חוסר עבודת הלשון, האצבעות לגמרי פיצו על זה, ושלחו אותי לנשק את השמיים

אחרי הבחור משבוע שעבר, הבנתי שאני צריכה יותר מזין אלא את כל החבילה של ירידה נהדרת, אגרסיביות במידה, משיכות, נשיקות ודיבור מלוכלך.

היה קצת נחמד לקבל חותמת איכות מרב שגל שכמוהו, שבגללי נאלץ לבטל את הפגישה ליום המחרת ("אחרת היא תקבל פירה")

לפחות קיבל מתנה נחמדה לכבוד יום ההולדת