ממתקי אפרסק

עד כמה אני אחראית?

למרות הפסקת הזיונים שלי שלחתי הודעה למר יוחאי (ע"ע קטע הסטנדאפ של תום יערי על בחורים)

וסרבתי להצעתו לקפוץ אלי לעבודה לקוויקי בעבודה

אפילו לא הזמנתי אותו אלי בערב לאחר שגיליתי שהבית ריק

כי יש לי מבחנים להתרכז בהם

ומעבר להכל

גם לא התקשרתי אליו לבוטי קול בלילה

או לכל בחור אחר בארכיון

עד כמה אני שולטת בעצמי?

נתתי לנהג ערבי לחתוך אותי היום באמצע הפנייה

ועשיתי לו רק אצבע משולשת מלווה בצפירה בת עשרים שניות במצטבר

כמובן שהמשכתי גם כשעצר את התנועה כדי לעשות לי תנועה מגונה מהחלון של רכבו

ברמזור הבא ברגע שבו נסע לידי במבט וואנבי מאיים

עשיתי לו אצבע משולשת עם חיוך ענק להבעת חיבתי העמוקה כלפיו

הוא, למשל, היה פחות בוגר

ושפך על השמשה שלי את המים שבבקבוק השתייה שלו

ועל המכונית שלפניי זרק את הבקבוק הריק

נו שוין, לפחות הוא עזר לי לנקות אותה*

עד כמה אני מעריכה את זמני?

בניתי תכנית אימונים חדשה עם המאמן האישי

מטורפת, מושקעת שתקרע לי את הצורה יותר מבדרך כלל

לאור החשיבות שאני מייחסת לתרגילים

ולעובדה שהמכון התחיל להתמלא באנשים מתוסכלים שיצאו עכשיו מעבודתם

ולקרקורי הבטן שלי

הבנתי שמקומם של התרגילים הללו הוא להיעשות למחרת

בבוקר, במכון ריק שבו רק הזקנים החביבים יהיו עדים לכשלים שלי בהנפת המשקולות

וברור, אני לגמרי אצליח לזנוח את השעון הביולוגי שלי ולהתחיל לתקתק עבודה בשבע בבוקר

[*למרות שזה מנוסח בהלצה, זה היה מפחיד לראות את המהירות בה הוא הפך מבן זונה לבן זונה אלים, מעולם לא הודתי לאל על הנעילה האוטומטית ברכבי ושהוא היה באמצע נסיעה מאשר ברגעים אלה]