בצבא, כשחגגתי את יום הולדתי ה-19 הבחורות ששירתו איתי נהגו לפתוח כל בוקר יום הולדת של מי מהצוות בקישוט המשרד בו התכנסנו
ולשיר לה שירי יום הולדת
לא מנהג מיוחד או מטורף, אבל כזה שמעלה חיוך על הפנים ומצדיק את זה שאת חוגגת יום הולדת בצבא
אני זוכרת את הבוקר של יום ההולדת שלי
קמתי בבוקר, קיבלתי שיחה מאמא,מאבא שחיי בזמנו, מסבתי שגם חייתה בזמנו, מדודתי
והבחורות שאיתי בחדר התלוננו שאני מדברת בטלפון
כשירדנו למשרד לישיבת הצוות לפני, הצטופפנו במשרד ההו כה לא מתאים ל-8 נשים
ואף מילה
הישיבה התנהלה כרגיל, ללא שום התייחסות מיוחדת
כמובן שסיננתי שיחה נוספת שהתקבלה מקרוב משפחה
וראיתי את אחת הרכזות מדפדפת בפייסבוק
ראיתי על צד הצג את הכיתוב שזה יום ההולדת שלי
והתעלמות מוחלטת
יצאתי משם, התרחקתי מהחיילים ופרצתי בבכי במשרד שלי
כשהן יצאו ואמרו שזה היה מכוון
הרגשתי את הצלקת מקעקעת את צורתה על הנפש שלי
הן ניסו להסביר שזה היה מתוכנן ושהן הכינו לי משהו ליום ההולדת
כמובן שלא ראיתי את זה, קל וחומר שלא האמנתי להן
כשהן איחלו לי מזל טוב מאוחר חייכתי והבנתי
שכדי שלא אפגע שוב ככה, עדיף שלא אעשה עניין מיום ההולדת שלי
ולא אשווה את עצמי לבחורות אחרות ששירתו איתי וקיבלו שלטים ובלונים
הרגשתי כ''כ דחויה באותם הרגעים
שש שנים לאחר מכן
אני עדיין נושאת את זה
ומרגישה שזו לא זכותי להעז לבקש שיתייחסו אליי
הכאב הזה נותר
וגם כשחברים מהלימודים נזכרים להתקשר לאחל באחת-עשרה בלילה
אני מוקירה תודה, כי הם לפחות זוכרים
ואני לא אוהבת לחגוג את יום ההולדת שלי, כי אני עדיין נושאת את הטעם המר הזה מאז
ואני לא מעזה לדרוש יותר ממה שנותנים לי, כי חוויתי את גודל האכזבה
ולא רציתי משהו מעבר למזל טוב, נשבעת
מודה שלאחר מכן, כשראיתי את חברות הצוות האחרות מקבלות עוגה, שירים וקישוטים זה חידד את תחושת האכזבה שלי
אז בעודי מנסה לא לעשות עניין מיום ההולדת שלי
שבשנה שעברה לווה בתחושה מסריחה למדיי בהתמודדות עם האבל ומועד הב' שפל עליי שלושה ימים לאחר מכן
הרגשתי את זה נסדק קצת הפעם
כשקמתי עם מצב רוח טוב יותר לאחר שביום הקודם קיבלתי מתנה ועוגות אישיות
וברכות על הבוקר
אפילו הבוסית שלי הבינה שהיא צריכה להבריז מהעבודה
ולתת לי לבהות במסך המחשב בלי לעשות דבר
המשיך במלא ברכות ואיחולים
בהבנה שאין טעם לא להבריז היום מהלימודים
ובאימון שפרגנתי לעצמי
העפתי את כל המשפחה לחגיגות בסופ"ש
ותכננתי את סקס היומולדת שלי עם הסטוץ ההו כה מתחיל להפוך ליזיז שלי
בלי שעדכנתי אותו כמובן
כשחיזלש והבין שזה יום ההולדת שלי
הוא רצה לבוא בכל זאת, למרות הפגישה בבוקר
ואני, כמי שרגילה לא לעשות עניין מעצם היוולדה, הסברתי לו שאני לא רוצה
למרות שזה יכל להיות נחמד
ושקעתי שוב בטינדר
הרגשתי קצת עצובה, בעודי מתעלמת לחלוטין מהמסיבה הצפויה בסופ"ש והים שסגרתי עם הבסטי פלוס עוגה שהיא התחייבה לקנות לכבוד המאורע
פשוט הבנתי הערב.. שאני צריכה להעז לחגוג למרות האכזבה
ולעשות את זה עם האנשים שמכירים אותי באמת, ולא סטוץ שזרק הערה על להישאר לישון בחצי צחוק וגרם לי להתכונן לזה
אז מה אני אאחל לעצמי כשהגיל שלי מתחיל להיות כבר רציני?
-לסגור את הסטאז' שאני רוצה
-לא להתעלם מהרגשות שלי
-להתאמן על להגיד את האמת בלי לפגוע
-לדעת להבחין בין מי שחשוב לבין מי שלא ולהתנהג לכל אחת מהקבוצות ביחס הראוי להם
-להיות כנה עם עצמי, עם מוכנות לקחת הפסקה כשהדברים לא פועלים בקצב שמתאים לי
-לצחוק בקול, לגמור בשאגות ולא לפחד להביע את מי שאני בכל רגע נתון
-להחצין את הצד הרגשי שלי, את מי ומה שאני באמת בלי לתת דין למי שלא מסוגל להכיל
-לדחוף את עצמי לפעולות שיגרמו לי להתגאות בעצמי ולאהוב אותי
-להודות כשאני נעלבת, נפגעת, מתרגשת, גאה, עצובה ולדעת להסביר גם למה
-להוקיר את האהובים שלי, לטפח ולהראות להם מי ומה הם בחיי
זכיתי השנה לגלות את הפנים המלאות שלי
כשהן לא הוסתרו מצל של גבר שהגדלתי והאדרתי על חשבוני
זכיתי השנה לצאת מטלפיי האבל ולהעלות הילוך במי ובמה שאני יכולה להיות
הפסקתי לפחד מהרבה דברים, התחלתי להתנהג בצורה חסרת אחריות
השתכרתי, עישנתי, חגגתי, העברתי לילות לבנים והעצמתי את יצר הדחיינות שלי
העמדתי א.נשים בפינות, התעמתתי, עקצתי, צחקתי בקול
חזרתי לדבר בקול שחיפשתי כל כך הרבה זמן
אני מקדמת את עצמי לקריירה שאני חושבת שאני רוצה, גיבשתי בקול את הדברים שאני מייחלת להשיג ואת הדרך בה אשיג אותם
הצלחתי לחזור לאופן ההתנהלות הקודם שלי, חזרתי לטעום קצת מטעם ההצלחה בלי לפחד
קפצתי למים והתעמתתי עם הרבה שדים, העזתי גם לפתח רגש בין כל הבריחות שלי לסטוצים ולא התביישתי להראות אותו
גיליתי עד כמה אני מינית
מילאתי את עצמי בעצמי והבנתי עד כמה הא.נשים האחרים בסך הכל שיקפו לי את מי ומה שנתתי להם לראות
התחלתי להיות זו שמנהלת את ההצגה שלה
ומעצמי לעצמי- מזל טוב אפרסקית :)
אל תפחדי להיות את
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
