ידעת שיש לי עד אתמול לחשוב ולהשיב
מעבר לכך שזה היה ברור שלא, היה מעניין לראות שלי יש יותר ביצים ממה שאי פעם יהיו לך
בחרת לברוח, אבל כמו גנב, בשקט חרישי, בלי להגיב, בלי להשמיע, בלי להגיד לא כי הרי הרבה יותר קל לתת לדברים להתמוסס מבלי שתצטרך לעשות צעד אקטיבי ולשרוף גשר.
תדע שהוא נשרף בצורה הרבה יותר מכלה עכשיו, גם אם תנסה ליצור קשר בעתיד לא תזכה ליותר מנחירת בוז(בניגוד למנהגי בקודש להתייחס לכל אדם כאדם ולתת לו את היחס המתאים.. בעצם, זה היחס המתאים לנמושות).
חשבתי להעמיד אותך במקומך, ואז הבנתי שאתה פשוט לא שווה את האנרגיה הזאת, בדיוק כמו שצפיתי אתה לא יכול לי, גם לא בחצי צחוק, האמת שלי מרתיעה אותך, האישיות שלי מעוררת בך פלצות והלשון שלי מרעידה את אמות המציאות המדומה שיצרת לעצמך.
אבל אני חייבת להודות לך, קודם כל על הזמן שחסכת לי, על ההתנהלות שלך שלא הותירה בי צל של ספק לכך שאתה בזוי בעיניי ובטח שלא ראוי לי. את האנרגיה והמשאבים האלו אמשיך להשקיע בעצמי ובתוכי, הרי ממילא אין לי כוח וסבלנות להשקיע אותם עד לצד השני של הארץ למישהו שחושב שיש לו פריבילגיה לא לדבר איתי במהלך היום שלו.
בחרתי כבר שלשום ואני רואה שצדקתי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
