ממתקי אפרסק

הפעם באתי מפוחדת לחלוטין, ממפגש עם מר בחור מאמן שמזיין ללא הכרה

קצת הגרסא הגברית שלי לאור הישירות והחתירה למגע

אחרי החשש להתאהבות בגלל שאני חושבת מהכוס והברקס מהבחור שרציתי בקטע רציני הייתי צריכה זיון נטו

לא קשקושי סרק, הכרות, דיבורים או כל דבר שיעורר משהו מלבד המיצים שבין רגליי

עם זאת סגירת החדר הדיסקרטי הרתיעה, לכן גז הפלפל חיבק אותי מתוך התיק ליתר בטחון

לאחר הפעם השלישית שבה הרעדתי את הקירות

והתרפקתי לו על החזה, מסדירה נשימה

"את אברבנל" הוא אמר בחיוך, והמשיך לנוכח מבטי המופתע 

"יש רגילות, יש משוגעות, יש פסיכיות ויש אברבנל, את שם"

בקטע טוב כמובן (?!)

בדרכנו חזרה

אמר שמהרגע שראה אותי הבין שהוא הסתבך, שאני הולכת לשבור אותו.

ושהוא צדק.

לאחר שישבנו והצעתי לו לבדוק שוב עד כמה אני רטובה, הוא תהה אם מישהו פעם לא הצליח לעמוד בקצב של הליבידו המטורף שלי וביקש שאאט, משהשבתי שלא הוא אמר שאני יכולה לצפות לתגובה כזאת.

אז מה אגיד לך?

היית נחמד, הכי גדול שלי, זה שהצליח לשם שינוי למלא אותי לחלוטין עד אפס מקום.

וגם לגרום לי לצעוק מכאב בתנוחה מסוימת.

למרות חוסר עבודת הלשון, האצבעות לגמרי פיצו על זה, ושלחו אותי לנשק את השמיים

אחרי הבחור משבוע שעבר, הבנתי שאני צריכה יותר מזין אלא את כל החבילה של ירידה נהדרת, אגרסיביות במידה, משיכות, נשיקות ודיבור מלוכלך.

היה קצת נחמד לקבל חותמת איכות מרב שגל שכמוהו, שבגללי נאלץ לבטל את הפגישה ליום המחרת ("אחרת היא תקבל פירה")

לפחות קיבל מתנה נחמדה לכבוד יום ההולדת 

לא במקום למילים

שמנסות לצייר את התחושות שלי בצורה קצת יותר אנושית, קריאה וברורה.

אז אתן לאחרים לדבר במקומי:

החל מ-2:00

הוא לחש לי

בעודי מסדירה את הנשימה על הספה, אצבעותיו עדיין בתוכי

הוא שוכב לשמאלי, צמוד אלי ופוער עיניים

את פשוט משוגעת לחש שוב

והתחפן בצווארי

מטורפת הוא גנח לי

בעודו דופק אותי עד שאני מאבדת תחושה

לאחר שעשיתי לו מופע שממחיש מה קורה לבאט פלאג נחוש

ונתתי לאצבעותיו להרגיש את ההשפעה שתהיה לכך על הזין שלו בתוכי

אני שחררתי לו בתגובה גניחה שהרגיזה עוד יותר את השכנים 

אין,את גומרת כמו חיה

נאנק לאוזני

לאחר שהסברתי לו שעם על הרצון הטוב

הלשון שלו צריכה לענג במקביל לחדירה

ולא, שתי אצבעות בהחלט לא מספיקות

משוגעת חתם לי 

אחרי שראה אותי עושה ביד עם הזרע שלו בפה

בחיוך ענק עם השפתיים

ואז כשבלעתי והתרכזתי בעצמי 

חייכתי עם העיניים בעודי אוחזת חזק בזרועו ולוחצת עליה חזק

קצת כמו מה שקורה לי בפנים

פותחת את ההתחבטות לקהל הרחב

אני חסידת העולם הוירטואלי מזה זמן רב, קרוב לעשור מאז שנחשפתי לעולם הצ'אטים, האייסיקיו (כן, אני מהדור הזה), המסנג'ר והצ'אטים.

הבעיה היא כזו:

זה לא עשה לי טוב, בתור בחורה שמנמנה זה היה מקום מפלט שעזר לי לברוח ולבטא את עצמי

וגם להכיר ככה כמה בחורים

טוב, לא רק כמה.

רק שזה מעולם לא הצליח להתפתח מעבר, לא פעם נזנחתי לטובת מישהי אמיתית- בין אם זו אקסית שחזרה או אהבה חדשה. כך שהרגשתי על בשרי עד כמה השיחה הוירטואלית, נהדרת ומלבבת ככל שתהיה היא לא תחליף ראוי.

אבל עדיין לא הצלחתי להתגבר על הפחד שלי מפגישה אמיתית פנים אל פנים

כי מתחת להררי הציניות והרגעים הצלולים בהם אני רואה את הברבור שאני

אני ביישנית.

במהלך הקיץ עברתי תהליך עם עצמי

לא מתפשר, נוקב שדרש ממני לתת תשובות ללא מעט התנהגויות שלי שגרמו לי לצער ולא קידמו אותי

אחת התובנות שהבנתי היא שהעולם הוירטואלי לא עושה לי טוב.

כל הטינדר, האוקיי-קיופיד, הפייסבוק, הצ'אטים וכל מיני האתרים למיניהם חסמו אותי, שיתקו את הפחדים שלי וגרמו לי לבחור שוב ושוב בבחורים לא נכונים וללכת איתם לסמטאות חשוכות בנשמה שלי שגרמו לי לצלקות לא מעטות.

החלטתי לשבור את המעגל שהכנסתי את עצמי אליו (כי הרי עד שפעם ב- נמצא בחרו ראוי והוא לא מעוניין כואב לי, אז אני מחפשת תחליף והמצב חוזר על עצמו)

וללכת לעולם האמיתי, לא לחשוש

הבעיה המגה רצינית?

אני מצליחה מדי פעם להפציע כפיניקס מאבק השריפה שיצרתי לעצמי ולהיות מי שאני באמת

רק שאני בקושי פוגשת אותם. אחת לחצי שנה בערך.

אני מביטה סביבי, רואה שכל חברותיי שקועות עמוק בהחלקה ימינה ושמאלה, מכירות אותם בצורה וירטואלית.

ואחרי הכשלון המהדהד של השבועות האחרונים

אני תוהה אם אני טועה

או שצדקת דרכי היא שתוכיח את עצמה ותאפשר לי לבטא את עצמי כמו שאני באמת

גם אם זה נעשה משמעותית לאט יותר.

[וגם כי אני אחרי מריבה עם חברה שאמרה לי שאני לא ריאלית בציפייה שלי וצריכה להתחיל לזוז אם אני רוצה למצוא בן זוג\פרטנר להחייאת האזור הדרומי בגופי]

אשמח לעצה: האם לחזור לחפש בחור בעולם הוירטואלי או להתמקד בדרכי החדשה בעולם האמיתי (ואם בחרתן באופציה זו- הכיצד?)