עלתה בי תחושת קבס
באמת
נשברתי, או יותר נכון, ניסיתי להתחמק מהסמינריון שלי
אז הורדתי טינדר
כי ממילא 50 יום אני בלי סקס
או כי אני מחפשת צרות
או משועממת
או.. כל התשובות נכונות?
טוב אז זה דיי ברור שהסינון שלי הפליא אפילו אותי
מעבר להיותי בחורה
וגבוהה
וחסרת חשק אלא אם מדובר במשהו שיעיף אותה מהרגליים
ויש את האחד הזה
אסף
הדוחה שהתחיל עם הדייט שלי בנוכחותי
האפס הזה שלאן שלא אפנה, יהיה שם
עם הפרצוף הכעור שלו
והוא תמיד קופץ לי
ואני, מתוך גיחוך, או הרגל, או רצון להגשים עוד חצי פנטזיה בדמות הבחור הלא ממשי ונגיש לי
נכנסת, מחטטת בתמונות, צוחקת וברוב המקרים עושה גם סקרינשוט לחברה ההיא שיודעת
על החולשה שלי כשאני ראיתי אותו מרים משקולות בחדר הכושר
ותמיד הוא כותב משהו מזופת כזה
סטייל 1.90 גבוה וחזק (אמן שתקרא את זה ותבין עד כמה אתה פתטי)
אבל הפעם.. מעבר ללירלורי האני הו כה חזק ומוצלח ומזוקן שלי
הוא הוסיף שורה
שגרמה לי להיתקע עליה, בסלידה ובגועל
ועם התחושה הזאת למחוק את הטינדר
מהבנה שעוד לא
באמת לא
והציטוט המופלא שלו:
"ברור שלמידה 50 אפשרויות הבחירה מצומצמות יותר"
ואני, שנושקת ל-50
פשוט נגעלתי
כי למה להיות כזה אכזר ולכתוב דבר מרושע כזה?
מי שמך, יא חד אונה, להחליט על אפשרויות הבחירה של מי שתהיה במידה 50
נכון, זה לא האידיאל הקבוע, אבל לשלול מישהי בצורה כל כך דוחה ושטחית ואיומה
ולהכריז בגאון, בעודך חושב שאתה עומד בסטנדרטים של עולם היופי, שכל מי שלא
פשוט לא קיים
או לא זכאי לבחור
ולא יכול
ופתאום הבנתי
את כל הסטות המבט שלך ממני בפאנג'ויה (כי ברור שגם שם נתקעתי עם הפרצוף המכוער שלך מולי)
את העובדה שרק כשהייתי על עקבים בשמלה אדומה הסתכלת עליי כעל מישהי קיימת
את ההתנהגות הדוחה שלך כברמן בדייט
הבנתי את הבוז שלך לנשים שכמותי
שנאבקות במלחמות השנאה העצמית שלהן
במלחמה שחורבותיה נותרים על גופה
ואני מבינה את הגועל שלך למראה אישה שכמותי
גדולה באורכה וברוחבה
אז דע לך
חתיכת אפס שטחי ומגעיל שכמותך
שאני יודעת
ורואה
וקוראת אותך
עליי לא תצליח לעבוד עם גישת האני כה מגניב שלי
בעודך רקוב מבפנים כדוריאן גריי
ולחשוב שמשהו בי
אחוז בודד של חשק
חשב על תגובתך למראי במסיבות העתידיות
וזה מסוג הדברים
שנותנים לי חשק
להמשיך
ולקדם את עצמי
למידות שהייתי בהן לפני שנתיים
לא כי אני רוצה להוכיח
ולצחוק לאנשים כמותו בפנים כשיתחילו איתי למראה התחת שלי במידה 38
או כי אני פועלת ממקום של שנאה
אלא כי אני מגעילה ודוחה לא פחות ממנו
כי אני מצמצמת את עצמי
בהיותי זו שנושקת למידה 50
ומקטינה את אפשרויות הבחירה שלי
מתוך מחשבה, שכולם כמוהו.. שופטים אותי לפי ידיות האהבה שגידלתי
או כמו ארי, ששלח לי בארסיותו מייל בו טרח לנסח איזו טובה הוא עשה לי כשהמשיך לזיין אותי למרות שעליתי במשקל
ואני מאסתי
בלחפש להסתיר
לא להראות
לטייח
לפחד להוריד חולצה
או ללבוש צמוד
על אפכם וחמתכם
אני אלבש צמוד
ואתקע לכם בגרון עד שתחנקו
ובמקביל
אשמור על אכילה מאוזנת
ואחזור להתאמן
אולי לא אשוב למידה 38
אבל אשוב למי שאני מרגישה בנוח בעורה
כדי שאני לא אצמצם את עצמי
בגלל אף אחד מחורבן שחושב שיש לו את היכולת להחליט
אני אעמוד בסטנדרט שלי, זה שנוח לי איתו
ומתוכו, אבחר
אני אפתח לעצמי את כל האפשרויות
מהסיבה הפשוטה.. שגופי במידותיי נכון לעכשיו משקף את שנאתי העצמית כלפיי
זו שהתבטאה באכילה רגשית, בהאבסות, בבריחה לאכילה יתר על המידה בגלל אלף ואחת סיבות
ואני לא רוצה, לא רוצה כי אני רואה את זה
את הגושים של השנאה העצמית, שהתקבעו בצורה מאוד מוגדרת
כי אני לא השמנתי בצורה פרופורציונלית
השנאה העצמית שלי התנקזה לאזורים ספציפיים
בהם השומן נאגר
בין אם זה בצידי הירכיים, מתחת לישבן, על הזרועות, בצידי הבטן
ולראות אותם.. מראה לי את הוויתור שלי על עצמי
את המילים הרעות שאני אומרת לי
המחשבות המלוכלכות שלא מגיע לי מעבר
את השנאה העצמית
האבל
ואני רוצה להתנקות מזה
יותר משאני רוצה לחזור לסקיני הישן
אני רוצה לנקז את הרעלים האלה מתוכי
להקיז מתוכי את החומות שהצבתי לעצמי מהעולם
ולהיפטר מהקול הזה שתמיד תולה את האשם בשומן
מכל ראיון עבודה כושל, מדייט לא מוצלח
זה היה משהו להיתלות עליו
ועכשיו.. אני מרגישה שאני יכולה לי
לצאת ולהוכיח אותי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
