תמיד החשבתי את עצמי לאדם מתוכנן, כזה שיודע לקרוא את הסיטואציה ולהבין לאן הרוח נושבת.
השותפה שלי לעבודה, פשוט הוכיחה לי בצורה ערמומית ונאלחת שלא.
לפני שבועיים, כשהחלפתי את המשמרת שלי בשלה לבקשתה היא התפלקה עליי, לרלרה משהו על זה שאני לא מתחשבת בה ולא עוזרת לה להחליף משמרות, החלקתי, כי לאחר שהעפתי את אחת החברות הטובות שלי מחיי התחלתי להחליק דברים ולא אמרתי לה שזה קשור לכך שזו בעיה שלה ושתוריד מהר את הטונים. ביום רביעי שעבר, לאחר שהיא איבדה את האשראי שלה, היא דרשה ממני בחוצפתה שאבוא לצד השני של העיר לביתה כדי לקחת את הצ'קים שצריך להפקיד עד סוף החודש. כשאמרתי לה שתבוא בעצמה כי יש לי מבחן שאני לומדת אליו היא אמרה שאין לה אוטו ושאבוא אליה, ולא למרכז העיר כי זה יצריך ממנה לצאת באוטובוס ולשרוף חצי שעה בעוד שלי זה ייקח רק עשרים דקות בגלל הרכב. עכשיו עזבו את זה שהיא יצאה מנקודת הנחה שאני חייבת לה טובה בגלל שלי יש רכב, היא עוד התווכחה איתי על הבקשה שלי שתתקדם לכיווני. החלטתי להתעלם ונסעתי אליה, היא אמנם חיכתה לי בצד השני של הצומת והייתה צריכה ללכת עשר דקות אבל אשכרה טרקה לי את הדלת לאחר שיצאה מהרכב שלי.
מאז התחלתי לתפוס ממנה מרחק, דיברתי איתה בלאקוניות והייתי עצבנית עוד יותר בפרט כשראיתי שהיא השאירה לי הרבה עבודה ולא טרחה לעשות אותה בעצמה. כשהיא שאלה אותי היום למה השיחות בטלפון המשרדי מגיעות אליה לאחר שהן הועברו אליה ביום בו עבדה לא עניתי, מעבר לכך שישנתי פשוט לא היה אכפת לי שהיא נדפקה. כך התעלמתי מההודעה שלה בשתיים בצהריים על הטלפון וההסדר שנקבע.
כששוחחתי על כך עם אימי היא אמרה לי להתקשר לבוסית שלנו ולהגיד לה עלה אופן שבו היא נוהגת כלפיי, משביטלתי את זה בטענה שזה גן ילדים ושאני לא מתכוונת לערב אותה בשטויות כאלה לא עברה חצי שעה מאז שהבוסית שלי התקשרה אליי, נזפה בי על כך שאני לא עונה לשותפה לטלפון ושהיא קיבלה כל היום שיחות. מההלם לא הצלחתי להגיב בכלל בצורה ראויה, אמרתי שתמיד היה נהוג שמי שהשיחות היו אצלה הייתה מעבירה ושרק עכשיו במהלך השיחה איתה ראיתי את ההודעות שנשלחו, שאני לא אוכל להעביר את השיחות למחרת ומעבר לכך שמסתבר שהזונה הקטנה הזאת התקשרה להלשין לה (במקום נניח להציע לפתור את המצב באסמס פשוט לבוסית שתמשוך את השיחות במשרד) היא גם ציירה את עצמה כמלאך שלא יכולה לעבוד מחר אבל תשאיר את השיחות אצלה בלית ברירה. הבוסית אמרה לי שנפתור את זה ביננו ושמישהי מאיתנו תצטרך להעביר את השיחות ביום חמישי.
לאחר מכן שלחתי הודעה קולית עצבנית לחצופה ההיא, שתרגיע מיד את הטון שלה ושבמקום לפתור את הדבר הזה היא פנתה אליה ולא ניסתה לעזור בשום צורה, אמרתי לה שלי אין רכב אז שהיא זו שתצטרך לנסוע ושיהיה לה בהצלחה.
היא לא טרחה אפילו לפתוח את ההודעה ואני מתחילה לחשוש שלאור הכיוון אליו הרוחות נושבות שהיא תנסה שוב לסובב את זה עליי.
ואני כל כך עצבנית, על זה שהבלגתי לה ולא נכנסתי לה בצורה שמגיעה לה
על כך שלא צפיתי מלכתחילה את האפשרות שהיא תפנה לבוסית שלי ולא תנסה, נניח, להתקשר אליי משראתה שאני לא עונה לה להודעות.
אני רוצה מצד אחד לבקש מהיועצת שעובדת איתנו כבר עכשיו שתעביר את השיחות, אבל מנגד בא לי לחכות קצת שהדברים יסתבכו ואז להצביע עליה כאשמה.
אני רוצה לדפוק אותה כמו שהיא דפקה אותי
ולגרום לכך שיציקו לה לפני המבחן, שלא יאפשרו לה ללמוד כמו שהיא הרסה לי שני ערבים בגלל האגוצנטריות שלה
אני לא מצליחה להירגע
באמת שלא
ובכל פעם שאני רואה שהיא אפילו לא פתחה את ההודעה הקולית אני עוד יותר מתעצבנת
*הצעות נקם יתקבלו בברכה*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
