נערה לבושה בוסט אדום וגלימה שחורה
יושבת לבדה על אחד הכיסאות בשולי הבמה,
והמבט שלה מופנה כלפי מטה
ודמעות זולגות להן
מרטיבות את הרצפה.
אני יושבת לידה
ובתוך תוכי רוצה להחזיק לה את היד ולהגיד לה שהכל בסדר
אבל לא יכולתי, הדמעות שלי דיברו בעד עצמן
ובמקום לנגב את הדמעות שלי ניגבתי את שלה
תוך כדי שקשרתי לה את המסכה מסביב לראש
למרות שכל האיפור נמרח לה מהדמעות
היא עלתה עם חיוך.
נכון שהוא לא היה כל כך אמיתי
אבל הוא היה שם בכל זאת
ואני מקווה שמחר הוא שוב יהיה
כי כשהיא מחייכת
היא מחזירה לאנשים את התקווה להמשיך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
S I V A N