הקיץ נגמר. כבר מלפני שבועיים אני רואה עננים בשמיים שמכינים אותי לקראת ספטמבר. החופש הזה היה טוב מדי למרות שמבחינה רגשית הייתי אי שם בתחתית. אני לא מוכנה למחר ולא רוצה שהחופש יגמר. אני רוצה להישאר בבית וללטף כל היום את החתול החמוד שלי שאני אוהבת. אני מרגישה בהתחלה. זו השנה הראשונה למעשה שאני מרגישה חסרת מוטיבציה ומדוכאת מהחזרה לבית ספר. אין לי למה לצפות, כולם דוחים ולא נחמדים ולמורים אין זין לשום דבר. המחשבה על זה גורמת לי לבכות.
מחר אלבש חולצה שחורה, מכנס שחור וחיוך מזוייף. השנה מכל השנים אסתיר את הנפש הריקה שמסתתרת מאחורי הבגדים. כל מה שנותר לי הוא רק לאחל לעצמי בהצלחה בלהחזיק את עצמי בחיים יחד עם התקווה לא לנשור עד סוף השנה.