זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

מדי כל כמה חודשים אתה מגיח אליי למחשבות

איכשהו תמיד כשמגיעות אליי התקופות הטובות

אבל לא בצורת השאלה יש לך קיום בעולם או לא

אלא אם אתה קיים בי.

לפעמים אני מרגישה שאתה חסר במציאות שלי

חסר לי למי להוקיר תודה

אני מודה שזה קשה להודות רק לאחרים או לעצמי

כי לא תמיד הייתי רוצה תשובה בחזרה

ולא תמיד הייתי רוצה שתהיה לי דמות ברורה

שאוכל להודות לה על הטוב שיש בי

ולהאמין שיש לה איזשהו חלק.

לפעמים אני פשוט רוצה להביט בשמיים

ולדעת שיש איזשהו כוח שננטע בי

להודות על השלווה הפנימית שבתוכי.

ריבונו של עולם, אתה רחוק ממני

ותמיד אומרים שהדרך להתקרב אלייך תלויה באדם

אבל אני לא חושבת שתפילות ו"בעזרת השם" יקרבו ביננו

אבל אני כן רוצה קשר אלייך

למרות שזה נוגד כל עיקרון או כל היגיון

שדגלתי בו ועדיין דוגלת.

לפני חמש שנים שמרתי שבת בפעם הראשונה

ואני זוכרת את התחושה, נקייה, מנותקת ושלווה

הייתי עם המשפחה שלי

ושום דבר לא היה נראה לי מובן מאליו.

תמיד הייתה בי קנאה מסויימת לאנשים דתיים

על שיש להם במה להיאחז ויש מי ששומר עליהם.

משהו בתוכי חסר

החיבור איתך, אלוהים,

אני חושבת שאולי כדאי שנדבר יותר.