זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

חייבת קצת להתנתק

ולעשות ברייק דחוף מכל הטכנולוגיה הזאת מסביב.

אני משביתה זמנית את הבלוג

נתראה מתישהו בנובמבר-דצמבר.

גשם תמיד מעורר בי נוסטלגיות.

קמתי היום בבוקר אחרי שינה נוראית

הלילה היו לי נידודי שינה כמו שלא היו לי מאז שנה

הדיכאון אתמול לא השאיר בי טיפת שמחה (לא שהייתה לי).

כמעט ולא נגעתי באוכל ביומיים האחרונים

כי איבדתי תיאבון

ואיבדתי את כל מעט העניין שעוד היה לי בחיים

לא נגעתי בגיטרה כבר שבוע וחצי

לא כתבתי כלום

רק הרהרתי

על כמה שהכל נוראי

ועל כמה שהקפה הבוקר היה מר גם כשהוספתי סוכר

כמה שהכל מיותר וחסר משמעות.

אבל אני שמה את זה מאחורי

כי גם אם כלום לא מסתדר לי עכשיו

יהיה בסדר.

בעוד שבוע שוב לא אהיה בארץ

וזאת תהיה הזדמנות מושלמת להיעלם קצת.

היום אבא לא איתנו בבית, הוא ישן אי שם רחוק בצפון. הנוכחות שלו כל כך חסרה לי.

היום ציינו שנגמרה שנת האבל על מותה של סבתי - בשבילי האבל עדיין לא חלף. בשיעור תיאטרון כל אחד היה צריך להביא שיר שנגע בו בשנה האחרונה. הבאתי את השיר "יש בי אהבה" של אריק איינשטיין. אני זוכרת שתמיד הייתי שומעת את השיר הזה אחרי שהיא נפטרה ותמיד חשבתי עליה. האבל שלי לא נגמר, הדמעות עדיין זורמות להן גם כשעולה הזיכרון הכי קטן ממנה. מדהים באיזו מהירות וחוזק אנשים נכנסים לנו ללב ועד כמה שזה כואב כשמגיע הרגע להיפרד. סבתא שלי הייתה אישה מדהימה ואין בי מילים לבטא את הצער העמוק שעדיין קיים בי. אני משחזרת רגעים על גבי רגעים. שנים שהיה לי נדמה שנמחקו לי מהראש פתאום צורבים חזק כל כך בלב, מסרבים להיעלם. 

לראשונה מאז ההלוויה שלה אני כותבת עליה בלשון עבר. זה אולי הרגע שבו אני מתחילה להבין לאט לאט שהיא איננה ולא תשוב. כואב לי הלב והראש והעיניים. היא איננה.

אני כל כך מתגעגעת לסבתא שלי

והייתי נותנת עכשיו הכל בשביל חיבוק אחד אחרון ממנה.

להיפרד ממנה בפעם האחרונה כמן שצריך

ולהגיד לה מילים אחרונות שתמיד רציתי להגיד.

הלבד הזה כואב מידי,

אני כל כך רוצה את החיבוק של אבא עכשיו.

אתה ממש מסקרן אותי

והייתי רוצה לחזור שעה וחצי אחורה

רק בשביל לחבק אותך ולהרגיש את השפתיים שלך על הלחי שלי שוב.