זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

נערה לבושה בוסט אדום וגלימה שחורה

יושבת לבדה על אחד הכיסאות בשולי הבמה,

והמבט שלה מופנה כלפי מטה

ודמעות זולגות להן

מרטיבות את הרצפה.

אני יושבת לידה

ובתוך תוכי רוצה להחזיק לה את היד ולהגיד לה שהכל בסדר

אבל לא יכולתי, הדמעות שלי דיברו בעד עצמן

ובמקום לנגב את הדמעות שלי ניגבתי את שלה

תוך כדי שקשרתי לה את המסכה מסביב לראש

למרות שכל האיפור נמרח לה מהדמעות

היא עלתה עם חיוך.

נכון שהוא לא היה כל כך אמיתי

אבל הוא היה שם בכל זאת

ואני מקווה שמחר הוא שוב יהיה

כי כשהיא מחייכת

היא מחזירה לאנשים את התקווה להמשיך.

- שני מפתחות שוודים

- 36 שקל מינוס 12 שווה 24 בסוף היום

- שתי תחבושת

- כלי כתיבה

- תלבושת 

- רקוויזיטים (במזוודה של הבמאית)

- חבל לקשירת הבמות

- אאוטפיט שחור מלא להשתחוויה

- גרביים שחורות קצרות

- גרביון אחד (ליתר ביטחון)

- קצת אוכל למחר

- שני בקבוקי שתייה מהמקרר

- שעון מעורר על 05:30 בבוקר

- מחברת הערות

- ערכת תפירה

- מטען 

- עיפרון שחור

- ספר להעביר את הזמן

- נייר טואלט

- בקבוק מים גדול

- הרבה אנרגיות חיוביות

היומיים הבאים הולכים להיות מטורפים בקטע אחר

לקום בחמש וחצי בבוקר עם המון אנרגיות

ולבזבז את כל הכוח פיזי

(וכמובן המנטאלי)

על שטויות 

באמת שטויות

אבל במקום לעשות לעצמי טובה וללכת לישון

אני כותבת כאן פוסט חסר פואנטה

על כמה 

שאני

חייבת

ס י ג ר י ה

אני על סף התמוטטות עצבים

הלוואי והיה לי כוח לפרט

הלוואי

אבל אין לי כוח לזה

אני גמורה מעייפות

ערה מ6 בבוקר

תבינו אותי

אני גם בנאדם.

(סיגריה ממש יכולה לעזור לי עכשיו)

לבד.