חשבתי לעצמי ״למה שאדם כמוני
שזכה באהבה, בהערכה, בביטחון עצמי
וסיבות לחייך, יחשוב על להרוס לעצמו את החיים?״
ואז חשבתי לעצמי שוב
על כמה שאני מעורערת
ובלתי נסבלת
וכמה שהעולם
הוא בלתי נסבל
חונק
כמו עצם בגרון
חשבתי לעצמי שזה בטוח יקרה
בשלב כזה או אחר בחיים שלי
שכולם יראו את הפנים האמיתיות שלי
״משוגעת!״ הם יאמרו בפה גדול
״משוגעת!״
חשבתי לעצמי על איך בפעמים אחדות
אוכל להרוס לעצמי את החיים מבלי למות
כמו שכולם יודעים,
מה שהם לא יודעים
הוא שאדם כמוני
יוותר באיזשהו שלב על העקרונות
והיקום הגדול יאחז בי בשתי ידיו
יחנוק אותי
אלו יהיו הידיים שלי.