הלוואי ולרגע היה לי אפשרות לחליף את אימי. זה נשמע אכזרי, ילדותי ולא מתחשב אבל לרגע הייתי רוצה לדמיין איך זה היה לו הייתה לי אימא אחרת. ההורים שלי לא מחסירים ממני דבר. הם דואגים לי להכל ורוצים תמיד בטובתי. הם יהפכו הרים וגבעות בשביל שאני אצליח ושתמיד אהיה מאושרת. אמא שלי היא בעלת חזות של אדם מאוד ליברל. היא אדם חם ואשת משפחה, אוהבת ומטפחת. בילדותי היה נדמה לי כי אמא שלי היא האישה החכמה ביותר בעולם. חכמת החיים שלה תמיד מעלה בי פליאה אבל משהו השתנה. זה התחיל לפני כמעט שלוש שנים כשעליתי לחטיבת ביניים. הייתי אז ילדה מבולבלת שלא מצאה את עצמה, אך למרות שהיה נדמה שלא מצאתי את עצמי הצלחתי להכיר אנשים חדשים וליצור לעצמי מעגלים רבים כך שלא הייתי בודדה. דצמבר 2013, התאהבתי. זה לא היה במישהו אלא במישהי. אז עוד לא ידעתי שזאת הייתה התאהבות וסתם חשבתי שזאת הערצה מוגזמת. היא הייתה יותר גדולה ממני בשנה וההתלהבות לא פסקה. מעולם לא היו לי חברים שהיו יותר גדולים ממני מלבד כמה חודשים בודדים. השיחות איתה נמשכו שעות, הדופק תמיד היה מהיר. לקח לי שנה להתגבר עליה, בסופו של דבר התגברתי. היום במבט לאחור הבנתי שזאת הייתה התאהבות. התחילו לרוץ לי שאלות כמו "זה אומר עליי שאני לסבית?", "מה בכלל הנטייה המינית שלי?", "התאהבתי בה?" וזה קומץ קטן של תהיות מתוך אלפי מחשבות לא פוסקות. נובמבר 2014, שוב התאהבתי. הפעם זה היה במישהי הרבה יותר בוגרת, בגיל ובנפש. היא אפילו הייתה יותר גדולה מזאת שהייתה לפניה. עד היום אני בשלבים של התגברות. 80% כבר עברתי הלאה, 20% היא עדיין שם. הבנתי כבר שאני לא בדיוק סטרייטית. אני מגדירה את עצמי "ביסקסואלית" כיוון שאני מרגישה משיכה לשני המינים. אני מתעסקת כבר מתחילת יוני 2014 בכל העניין הזה של הגאווה והקהילה הגאה. מנסה לגלות את עצמי.

אבל זה לא על זה רציתי לדבר. כשיצאתי מהארון בפני אימא התגובה הראשונה שיצאה לה הייתה "איכס". היא החלה לדבר על כמה שאהבה בין נשים דוחה אותה, ולי היה דחף מוזר רק להתנצל. אבל האם אני צריכה להתנצל על מי שאני? אחרי שהרגשתי שאני די מקבלת את עצמי ואזרתי מספיק אומץ לספר לה על הנטיות שלי היא אומרת לי "איכס"? אחרי שהיא אמרה את אותה מילה היא התחילה להגיד "תמיד ידעתי שאת כזאת". שאלתי אותה אם היא מקבלת אותי והיא ענתה שהיא מקבלת אותי רק בגלל שאני הבת שלה. היא הוסיפה ואמרה שעכשיו בכל פעם כשחברה תבוא אליי להתארח אצלי היא תחשוב שיש שם משהו מעבר לסתם ידידות. לא יודעת מה עבר לי בראש שסיפרתי לה את זה. היה נדמה לי דווקא שאני צריכה להתחיל עם אבא. הוא עד היום לא יודע ואני לא חושבת שגם ידע בזמן הקרוב.

אתמול ראיתי תוכנית על טרנסג'נדר צעיר בערוץ 10, ניסיתי לגלוש לנושא הזה של כל הגאווה עם אבא. הוא נראה לי הרבה יותר פתוח מאמא. שאלתי אותו אם אני או אחי נהיה גאים הוא יקבל אותנו. הוא ענה שכן אבל הוסיף שהוא בכלל לא יתלהב מהרעיון. הוא יכבד את זה כי זאת הבחירה שלנו אבל הוא חושב שזה נוגד את הטבע. לא ציפיתי. רציתי לצעוק שאני בכלל לא בחרתי להתאהב במישהי. למה לי להתאהב במישהי וללכת נגד כולם? למה לסטות מהמסלול הישר שבו כולם הולכים? זאת בחירה? אני רוצה תגובות משפילות מצד החברה? לא. הוא התחיל לתת לי דוגמאות למה זה נוגד את הטבע. נתן אולי לעשרה דוגמאות. שתקתי רוב הזמן. אני שונאת שאני שותקת אבל לא הייתה לי ברירה.

הלוואי והייתה לי אפשרות להחליף אימא. הייתי רוצה להחליף את אימא שלי במחנכת שלי. היא למעשה האדם הראשון שהתוודתי בפניו על הנטיות שלי. התוודתי תוך כדי שאני מתחילה לבכות והיא? היא קיבלה אותי באהבה. היא שאלה אותי "למה את בוכה? מה פסול בלהיות ביסקסואלית?". היא זאת שהרימה אותי ותמיד מרימה אותי. היא זאת שאומרת לי תמיד שאני צריכה לקבל את עצמי, להעריך את עצמי ולדעת שאין בזה דבר רע. היא האדם שתמיד נמצא שם בשבילי לייעץ לי בכל נושא. היא זאת שמצחיקה אותי גם אם אני אהיה בדיכאון אובדני. היא זאת שתעצור אותי רגע לפני שאני עושה שטות שאין לה דרך חזרה. היא בהחלט אימא שניה בשבילי. כשאני כותבת את זה אני נזכרת באותו היום שסיפרתי לה עליי ואיך שהיא קיבלה ותמיד מקבלת אותי בזרועות פתוחות ויש לי דמעות בעיניים. בסוף שנה נגמרות לנו 3 שנים נפלאות שרק זיכרונות טובים יש לי מהן. אני בטוחה שנשמור על קשר. היא אמרה לי שאם תהיה לה הזדמנות לדבר מחר היא תיקח אותי.

הלוואי והייתי חיה במציאות אחרת, הלוואי והייתה לי אמא יותר מקבלת. אני מתחילה קצת להרגיש שוב את התחושה הזאת של הריקנות המטורפת הזאת. אני מקווה שיהיה יותר טוב. 

במילים הכי פשוטות, השיר הזה מדהים בצורה אחרת.

עבר הרבה זמן מאז ששמעתי שיר שהמשמעות של המילים שלו חזקות ברמה כזאת.