זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

היא גדולה ממני בשנתיים

היא ילידת תשעים ושמונה

ואני משנות האלפיים.

זה מדהים שכשאני מדברת איתה

פתאום רועדות לי

הידיים

ואיך שבכל פעם שאני מסתכלת

עליה, עיני מתמלאות

מים.

זה מטורף! מאז הפעם האחרונה

שהרגשתי כך עברו רק

חודשיים

ומההיכרות שלי איתה

שארכה רק שעתיים

הבנתי שגבולותיה של האהבה

הן אי שם בשמיים.

חשבתי עליה כל היומיים 

האחרונים

וחיי העלובים קיבלו פתאום

כל כך הרבה צבעים,

בשלל צבעי הקשת

בשלל צבעי הגאווה

רואים זאת על החיוך שלי

מול חלון הראווה.

אוקיי. נשימה. אני משתדלת להישאר רגועה.

אז הידיד הכי טוב שלי והאקסית שלי ביחד. 

אני לא חושבת שאני אצליח להחזיק את עצמי רגועה עוד הרבה זמן.

רקע על האקסית:

-היינו במערכת יחסים בזמן שהיא בגדה בחבר שלה איתי.

-היא עוברת מאחד לאחת בזמן הכי קצר שתוכלו לחשוב עליו.

-כל המערכת יחסים שלי איתה הבנתי שזה הכל היה ניצול מהצד שלה (ניצול מיני).

-היא נמרחת על כל דבר שזז בלי לדפוק חשבון (זה כולל גם בבית ספר מול המורים שאגב, תמיד בשוק ממנה כל פעם מחדש).

מה שמעצבן אותי זה שהוא יודע שהיינו ביחד והוא עדיין איתה. הוא הודה שהוא איתה כי היא "נותנת" ולמעשה מודה שלא יכול לשלוט ביצרים שלו.

אני לא אשכח את זה לעולם.. היום כשסיימתי את הלימודים אני רואה אותה יושבת עליו ונמרחת עליו בחושניות מטורפת ומגעילה בטירוף, מול העיניים שלי, בלי שום טיפת מצפון. הקטע המצחיק זה כשסיפרתי לו שהיא ניצלה אותי בכל המערכת יחסים הזאת שהייתי איתה הוא היה לטובתה וחשב שאני מגזימה. "די כבר את עושה דרמה מכל דבר! לא כל החיים זה תיאטרון" הוא אמר. זה גובל בגבול המטריף כמה שאפשר להמציא עלייך בדיחות כי את במגמת תיאטרון.

שונאת את כל העולם הזה.

שונאת אותה,

ושונאת אותו.

הלוואי והוא היה רואה שהיא מנצלת אותו, והלוואי ויבוא יום שיהיה לי מספיק אומץ להעיף לה סטירת לחי כזאת שהסימן של הכף יד שלי תישאר שם לפחות כמה שנים. 

-פריקה-

תודה למי שקרא.