זהות אחת לבוקר, אחת ללילה

לפני שנה התייסרתי. אמיתי. הרגשתי את הכאב חודר לי לעצמות בגללך. גיליתי מה עשית ואחר כך שנאתי את עצמי תקופה ארוכה. שנאתי את עצמי על שאהבתי אותך. הביטחון העצמי ירד לי בשניה. את היית מאושרת, ואני שברתי את הראש ולא הבנתי מי היא. מי זאת. לא ידעתי כלום. לא אמרת, לא סיפרת, דיברת פה ושם בכלליות ואני הייתי בחודשים של חוסר וודאות, מחפשת תשובות בתקווה למצוא אותן. אחרי שנה שהכל מאחורי, שאני יודעת מי את, אני יושבת לדבר עם זאת שמעולם לא חשבתי שאפגוש. היא כריזמטית עם חוש הומור לא רע. היא פתחה בפני את הלב, היא דיברה איתי על הכל ואני גיליתי דברים שבחיי לא עלו על דעתי שאדע. גיליתי אותך מחדש ואת היית כל כך אחרת, כל כך שונה מאיך שראיתי אותך פעם בעיניים שלי. הייתה לי את ההזדמנות המושלמת להתנקם בך כי גם ככה לא נדבר יותר בחיים, אבל עצרתי את עצמי. בעיקר כי לא רציתי לפגוע בה וגם לא בך. יש לי כבוד עצמי, אבל היא בניגוד אלייך הייתה אחרת. היא הייתה צמאה לדעת מי את, מה את מסתירה, וכל שאני שאלתי את עצמי היה ״איך לעזאזל ויתרת עליה ככה?״

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

לפנטז על הבחור ההוא עם השיער עד הכתפיים

ולראות אותו רגע אחרי מול הפרצוף שלי

מדקלם מונולוגים של אובסיסיבית כפייתית

מתוך מחזה שכתב בעקבות ההפרעות הנפשיות.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

להכיר מישהי מקסימה שלושה ימים לפני 

מסיבה דפוקה חסרת פואנטה

ולראות את המבטים שלה

ואת הכמיהה למגע שלי ולתשומת הלב.

לרוץ ביחד 200 מטרים רצופים

ולרדוף אחרי אוטובוס.

הנשיקה הקטנה על היד שלי,

אם רק היית יודעת כמה את מקסימה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

ללכת למסיבה בתקווה לראות מישהי אחת יחידה,

לוותר על כל מה שיכולתי לקבל

והיא בסוף נאלצה ללכת מוקדם.

התגעגעתי אלייך כל כך

אין לך מושג כמה עצרתי את עצמי מלבכות

על שלא הצלחתי לנצל את הזמן איתך יותר.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

לשבת באחת בלילה עם חבורת חולי נפש

להביט בהם מעשנים סמים ולראות קליפים של מרלין מונסון

לרגע באמת הרגשתי שאני מאבדת את השפיות.

לצחוק עם סוחר סמים על המעצרים שלו במשטרה

לראות את הזין של הפירסר המוזר עם העגילים

להשגיח שאף אחד לא יראה את המציצה מאחורי השיחים

אה כן, ואני כל כך שונאת אותך גילי

אני נשבעת שזו הפעם האחרונה.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 

מה קרה היום?

"נפרדנו. חזרנו. נפרדנו..."

כן, אני לוקחת אחריות. לוקחת אחריות על שלפעמיים הייתי האידיוטית המושלמת, על שלא יזמתי מספיק, על שיכולתי להגיד יותר . אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי, וגם לוקחת אחריות על הרגעים הטובים. אני לא מושלמת, ולקח לי זמן להבין דברים. עד שהגעתי לתובנות האמיתיות העברתי את הזמן בריגושים זמניים וחולפים. כל יום מישהי אחרת. זה היה מהנה אבל לקח ממני יותר משנתן. סיפוק פיזי שגובל בהתמוטטות רגשית והרס מוחלט של התדמית העצמית. זה כבר לא משנה לי. מה שכן הבלאגן בראש הפך לבלתי נסבל. שקרים קטנים על הדרך, התקפי לב. לא פעם ולא פעמיים פחדתי שדברים יגמרו רק כי יגלו את האמת. לשמחתי זה כבר לא רלוונטי כי את כל הקטעים חתכתי חוץ מאחד אחרון שאני עוד לא יודעת מה איתו. זה קשה אבל בלי הצעד הזה אני אשאר במקום ואסבול בו זמנית.

אמרת להילחם על זו שאכפת לי ממנה? הנה אני נלחמת. נאבקת עם השיניים. כמה זמן שרק צריך. עושה סדר מכל הבלאגן. רואה את המטרה ועוזבת את כל הסחות הדעת בצד. אני נלחמת.

אני מאחלת לך לבגוד בי

בבקשה בבקשה

תבגדי בי

כשישבתי לבד בשולי רציף הרכבת אחרי שנפרדתי ממך 5 דקות לפני, הרגשתי את הדמעות עומדות לי בעיניים. לא נעים, בכל זאת, אם אבכה כל השחור ימרח וילכלך את החולצה הלבנה שלבשתי. בין כל הלבד והשקט (הרועש מדי) הגעתי לתובנה מסויימת שיכול להיות שהדחקתי הרבה זמן. היחידה שלוקחת מעצמה את כל הטוב שיש לה בידיים היא לא אחרת מלבדי.

התגעגעתי אלייך.

הפעם האחרונה שהרגשתי את הלב שלי יוצא לי מהחזה הייתה איתך, כמה חודשים אחורה. אני לא אשקר, זה העיף אותי לתקופות שעשו לי טוב, בעיקר להתגעגע. זה מלמד אותי להעריך יותר רגעים ואת הזמן, ליהנות מהרגע מבלי לבדוק מה השעה בשעון כל חצי שניה.

אני מרגישה היום שהכל בא לי בקלות, בלי להתאמץ יותר מדי, מבלי להילחם, וכשאת עצרת אותי זה נתן לי איזושהי פרופורציה לחיים. לא הכל מגיע לי, לא הכל זמין באותו רגע.

אני מצטערת אם חציתי את הגבול

אני כל כך מצטערת.

ברגעים מסויימים אני מרגישה ילדותית ומטומטמת, ילדה בת 16 שלא מבינה מה היא עושה. שיש לה כוונות טובות אבל היא לא יודעת איך להביא אותן לידי ביטוי, וזה מכעיס אותי. מכעיס אותי על שבאותם זמנים לא נלחמתי עלייך מספיק. מכעיס אותי שלמדתי להעריך באמת רק אחרי שאיבדתי. 

מכעיס אותי שהגעתי לתובנות האלו כל כך מאוחר.

אני אוהבת אותך.

אני אוהבת את הלילה שלי איתך

ואת הנוכחות שלך איתי

ואת חצי החיוך הקטן

שתמיד נמצא כשאת לידי

ואני אוהבת את הנשיקות הארוכות

ואת הסבלנות שלך,

שאת מרגיעה אותי

בכל חיבוק שלך

וכשאת נעלמת לשבוע

פתאום משהו בועט בי

ואני מעריכה אותך יותר

בדיוק כמו שמגיע לך

אז אני מוותרת על כל האחרות

ומתמקדת רק בך

איך הלילה שלי תמיד הופך לקצר

כשאני נמצאת איתך.