בוקר יבש, ואת מושכת את עצמך בכוח מהמיטה עם האנגאובר מטופש, כי אפילו לא שתית.
את מרגישה שהכל כבד ואת רואה את הריטלין שמחכה לך על השידה, אומר לך 'זוכרת שאת צריכה ללמוד היום?'.
את יודעת שאיבדת את העשתונות כבר לפני 10 שעות כשרבת עם הבת זוג שלך,

היא בכתה ואת היית כל כך עייפה שבטח מלמלת שטויות.

לא נפגשתן כבר די הרבה זמן והמצב שלכן לא טוב בכלל, עד כדי כך שאת כל האנרגיות שמיועדות ללמידה את מוציאה על להדביק זוגיות בדבק חם. 
אז את יושבת במטבח עם כוס קפה, ואת רואה את הפארק מחוץ לבית וכמה שבא לך לצאת, להתחמם מהשמש ואת נשארת להתחמם רק מכוס הקפה.
ואת נכנעת לריטלין, קופסא ורדרדה של 20 מ"ג וקפסולה קטנה שאת בולעת כמעט בלי להבחין עד שבא לך לקחת עוד אחת.

והזמן עובר, את קמה להכין  עוד כוס קפה וקולטת שכבר 14:20, ולמדת אולי שלוש מילים.
אלונטית, אנקול, קבס, רדיד, פשפש, אספלנית.
וכל המילים האלה, חולפות מול העיניים  ואת משתמשת בהן רק כדי להביע תסכול.
 
עכשיו כבר 14:40...