היא הפתיעה אותי בתחנת הרכבת.

מקום שתמיד מזכיר לי פרידות פתאום הפך לרגע מתוק וחיוך רחב ואין סופי.

"היית עצובה" "עכשיו אני כבר לא" "רציתי לשמח אותך" "הצלחת".

ובתוך הרכב הקריר ידייך הקפואות ליטפו את פניי וחום הנשיקות שלך ערבב לי את הבטן.

והבאת לי פרחים, זר קטן ורדרד ובחיוך מבויש התנצלת ולא היית בטוחה איך לגשת ואני חסרת מילים, סמוקה ומוקסמת התמוגגתי מהמחווה הקטנה.

מרגישה שדלתות נפתחות ואני ואת בתוך חדר קטן שבו אף אחת לא רוצה ללכת לעולם.

ומה שרציתי להגיד לך זה ש...

אף אחת לא הביאה לי פרחים לפנייך