כשאקום בבוקר, שיערה הזהוב יונח על הכרית בשלמות משגעת, כאילו יד אלוהית סידרה שערה שערה למין יצירת אומנות שכזאת.

שפתיה הרכות יהיו פתוחות מעט ומתוחות למעין חיוך עדין,

היא וודאי לא תישן עמוק מאוד אך עדיין תהיה בעיצומו של חלום קסום, כזה שרק מוחות נפלאים מסוגלים לדמיין בתוכם.

האור הלבן שיכנס מהחלון יאיר את עורה ויגרום לה לזרוח כאילו הייתה השמש בעצמה,

להאיר את החדר כולו בטוב שהיא מפיצה, בחמימות שהיא ממלאה בלבי.
ואני אתאפק, אשכב בחוסר שקט לצד גופה הדק, ארצה כל כך לגעת, לעטוף, לנשק ארוכות, אך אתן לה להמשיך לחלום,

להילחם כל כך חזק ברצון להביט בעייניה הפקוחות לרווחה, אשר רואות אותי במטושטש ללא המשקפיים.

אך אמשיך להביט בחיוכה הרך, 

יפיפייה..

האירוניה היא שכשאת מחייכת את בוודאי חולמת עליי.