מי את חושבת שאת?
שהבטת עמוק לתוך עייני ונגעת עמוק בתוך ליבי ונשבעת חזק בכל כוחך שלא תפגעי בי.
ודרכת כמעט מבלי משים, ודחפת סכין כל כך עמוק,
ואין בך שום דבר ראוי כי ברע בחרת לדבוק.
ביום אחד קשה מידי הורדת טינדר למרות פחדיי,

בחרת אחת שם לזיין וסיפרת את זה למישהי לאחר מכן.
ואני שבגידות עברו תחתיי כמו מים, הפעם לא נשארתי הטיפשה,
ומכל התכתבויותייך הבחנתי בפרשה.
אז קמתי והחלטתי וסטרתי ללחייך וטרקתי את הדלת והמשכתי לחייך ומבעד לדמעות כבר הבנתי זאת היטב, 
שלמרות כל זה ניצחתי ועכשיו לך נשאר כואב.
 

ירית לעצמך כדור בראש כשלידך הדבר שבשבילו אתה אלוהים.

ירית בעצמך אולי כי לא יכלת להכיל יותר 

ירית בעצמך כי המערכת הייתה לך יותר מידי.

והמדים שלך ישארו לעד מוכתמים מדם, לא מאש המלחמה באויב אלא מאש המלחמה בראשך.

אני מתפללת שתצא מזה, מתפללת שתצא חי..

מתפללת בשבילו שתקום ותחבק אותו ותבין שבשבילו אתה כל העולם, שהוא שם איתך לכל הקשיים שיבואו.

אני מתגעגעת, מקווה שעוד נשב ונצחק ולא דרך אבן הקבר שלך..

מוקפת אהבה טהורה, אמיתית, חזקה.

שלא תלויה בדבר, שאין בה מן ההרגל או המוכר.

אהבה של כשכוש זנב פרעי מרעש צעדיי במפתן הדלת,

אהבה של ליקוק אוהב בלחי מלוחה מדמעות.

כמה אהבה יש בדבר אחד קטן ותמים.