אבהות - הסיפור מבפנים

מאז שראיתי את הפרסומת לראשונה,התחברתי אליה,אבל רק לאחרונה יצא לי לחשוב על זה לעומק.
כן,אני מדבר על הפרסומת של המים בטעמים,כאשר "דייב" הוא הבחור הרגיל שהדבר היחיד ש"מיוחד" בו זה שהוא שותה מים בטעמים.
אז לא,אני לא אוהב מים בטעמים, או לפחות לא בטעמים המדוברים :)
אבל...
בתור מישהו עם זקן בערך מהגיל בו היה לו מספיק שיער פנים בשביל לגדל אחד, מעולם לא נסחפתי לאופנת הזיפים של 2015 או אופנת הזקנים-של-הרצל של 2016.
תמיד נשארתי עם הזקן שלי.
ה"התעמלות" שלי הייתה ונשארה הליכה\ריצה.

וגם אם להביט על התזונה שלי, אז על אף אהבתי הרבה לבשר,מעולם לא פניתי לפליאו או כל דיאטת עקרונות כזאת או אחרת.
(אם כי אהבתי הרבה לג'אנק פוד הביאה אותי לעסוק בדיאטות כאלה ואחרות במהלך חיי).
ככל שאני מכיר יותר ויותר אנשים,ופוגש יותר ויותר אנשים, אני מבין כמה שאני מצליח "להחליק" בחיים בצורה "ממוצעת" ו"רגילה".
יש לי דיעות פוליטיות,אבל מעולם לא הייתי פעיל.
יש לי דיעות דתיות,אבל מעולם לא נכנעתי לדת זו או אחרת.
למעשה,כשאני חושב על זה,זה אולי ה"מים בטעמים" שלי...העובדה שמעולם לא הרגשתי רצון להיות חלק ממסגרת כלשהי.

בשלב בו סיימתי את התבגרותי,הצלחתי לקבל את עצמי כמו שאני,ומשם צמחתי.
לקח לי הרבה זמן להבין כמה צמחתי.למעשה,רק לאחרונה הבנתי זאת אחרי שיחה עם אישתי.
כשאין לך חרטות על הפעולות שאתה עושה,כי אתה מבין שזה חלק ממך,החיים לא כל כך קשים ביום-יום.
אז כן,שנים של לא לספור את הקלוריות גבו את מחירן, אבל בכל היבט אחר,אני לא ממש מצטער על חיי.
הקבלה של עצמי ושל דיעותיי,ושזה בסדר להיות אני ולהחזיק בדיעותי, מנעה ממני תמיד להצטרך לקבוצה מתוך ידיעה שהרוב עושים זאת לא מתוך הגעה עצמית, אלא מתוך זרימה עם הזרם.

זה קצת מרגיש לי כאילו אני צריך להקים זרם משלי.
שילוב של בודהיזם,ונצרות,ופיסיקה,והומאניזם וגלובליזם ואבולוציה.
כמובן שיש הרבה מעבר,אבל משהו בי מרגיש כאילו יש לי הרבה מה לחלוק,ואני רק מחכה שבני יהיה מספיק גדול בשביל לתפוס חלק ממש שיש לי לחלוק איתו.

אני זוכר את היום האחד הזה בכיתה א',ואני אפילו זוכר את האדם הנוסף.
אני זוכר איך התחלנו דיון על אלוהים שאני אמרתי שאין דבר כזה והוא התחיל לומר לי שהוא בכל מקום.
אני זוכר איך משך שנים אחרי זה חטפתי מבטים נוראיים מילדים בכיתתי כי הצהרתי שאני לא מאמין באלוהים.
אני לא רוצה שהילד שלי יגדל ככה.
אני רוצה שיהיה גאה באתאיזם שלו.
אני רוצה שהקבלה העצמית שלי לקח 18 שנה להגיעה אליה,תבוא לו כמה שיותר מוקדם ושידע לאהוב את עצמו כמו שאני אוהב אותו.

אז אחרי שאני אסיים לכתוב שורות אלו,אביט בו ישן,אכסה אותו (שוב) בשמיכה ואלך לישון עם תקווה שאני מגדל "דייב" קטן משלי.