כשעצוב לי אז בורחת, אל הים, אל הים..

אז מחקתי את הבלוגים הקודמים שלי (היו שניים כאלה). אחרי שפיניתי לעצמי זמן וישבתי לקרוא את כל מה שהיה שם הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לפתוח דף חדש, צריך שהכול יהיה חדש וריק, אז מחקתי הכול. אני יודעת שהמידע יישאר ברשותי לתקופת זמן ואז יימחק לחלוטין אבל בתכלס לא ממש איכפת לי, זה לא שממש אכפת לי. 

האמירה הידועה "New year - New me" תפסה תאוצה עד כמעט לשיא כשהגעתי להחלטה למחוק את הבלוגים הקודמים שלי. אני כבר בת 20 (21 עוד חודש וחצי), התחלתי בישרא בערך בכיתה י', מיותר להגיד שהרבה השתנה מאז. עברתי את התיכון, בין לבין מיונים לצבא ודרמות נעורים ביני לבין חברות ומגוון שטויות אחרות, התגייסתי בסופו של דבר לתפקיד שלא רציתי בכלל, השתחררתי בהרגשה שונה לחלוטין. העניין הוא שהקטעים הקודמים שלי, גם אם הם מאוכסחנים בבלוג אחר, הפריעו לי מהסיבה הפשוטה שזאת לא אני יותר.

החלטתי לפתוח בלוג (הראשון, השני, את זה) מהרצון להביע במילים את מה שעובר לי בראש. לפעמים זה הרבה ולפעמים זה משפט וחצי. לפעמים הייתי עושה קופי פייסט על קטעי פאנפיק שהייתי כותבת לפני שנים, נואשת לפידבק מאנשים שלא מכירים את אני האמיתית.

לא סתם אמרו שהצבא משנה ומבגר אותך. ומצד שני, הרבה השתנה אבל גם לא הרבה השתנה. מפה לשם, אני כבר 5 חודשים אחרי השחרור, עוד לא מגובשת לגבי כלום בחיי. כל כך לא מגובשת, שאבא שלי סידר לי עבודה אצלו כדי שאתחיל שגרה כלשהי. בתכלס אני פה כדי לעזור כי אחד המנהלים פה שבר רגל, ויש הרבה ניירת שהצטברה פה, ולאף אחד פה את את הזמן לשבת ולטפל בה, ובשביל זה אני פה. לא כיף בעבודה הזאת, לשבת במשרד של מישהו אחר, ופשוט לחכות שיתנו לך משהו לעשות. כן, משלמים לי לפי שעות אבל זה לא האישיו. אני באה לפה מהסיבה הפשוטה שהעבודה הקודמת לא הסתדרה (הבוסית החליטה שאני לא מתאימה, משהו על דינמיקה של החנות או ווטאבר. עבדתי כולה 5 ימים שם, ורוב הזמן היא אפילו לא הייתה שם, קצת מצחיק הייתי אומרת.) ואחרי הקורס פסיכומטרי והבחינה עצמה, אחרי שכל הלחץ הזה ירד, הייתי צריכה לחזור לשגרה, שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר, ושתכלית החיים שלי לא תהיה צפיית בינג' בסדרות ישנות ובהייה בתקרה.

אז כרגע, בשניות אלו ממש, אני במשרד, מחכה כהרגלי כי את המשימות של אתמול סיימתי ממזמן. 'תעבדי לאט' אבא שלי אמר, 'שתישאר לך תעסוקה. אף אחד לא שם לך טיימר מתי לסיים'. והנה אני, מבינה למה הוא התכוון בזה. ניקיתי את השולחן ואת כל החפצים של בעל המשרד שמתי בקופסת קרטון בפינה. נקי ושקט פה, אולי שקט מידי. 10 וחצי בבוקר והקומה שקטה. אני מתערבת אתכם שבבניין השני (איפה שהמכירות, הנהלה וכאלה) הרבה יותר ערני מפה (קומה תחתונה, רכש פיתוח וייצור). הכי מצחיקה אותי העובדה שאני לא יודעת איך לענות לחברות שלי כשהן שואלות 'אז מה בעצם את עושה?' אני אומרת שיש לי משימות פר יום, וזהו בעצם, אבל בתכלס רוצים אותי פה לטווח הארוך, לעזור עם עוד ניירת, כדי לעזור לאנשים פה לעשות את מה שהם צריכים, מבלי להיתקע בניירת (תיוקים, סריקות, הדפסות, מה שאף אחד לא רוצה לעשות בעיקרון). אני חושבת שהרגע הגדרתי- אני מטפלת בניירת שלאף אחד אין כוח אליה, אפשר לקרוא לזה א. ניירת. אין לזה שם רשמי, אבל זה בעצם מה שאני עושה. אני מתעסקת עם קבלות, תעודות משלוח, סריקה ותיוק מסמכים. כמו שאמרתי, לא כיף פה, אבל זה מה שיש. 

2017 יקרה, בדרך כלל אני לא מבקשת דברים לעצמי לשנה חדשה, אלא רק לאחרים שיהיה להם טוב. הפעם אני רוצה משהו לעצמי. תהיי שנה טובה, שנה של הצלחה ובריאות, של אהבה והגשמה עצמית. אני אהיה בת 21 עוד חודש וחצי, אז בבקשה ממך תעשי שהחיים שלי יהיו רק בעלייה, שלא אצטרך לדאוג לכלום חוץ ממה שבאמת חשוב, ובבקשה בבקשה, תגרמי לאמא ולסבתא להפסיק לחפור לי על בן זוג וחתונה, כי זה ממש ממש לא יקרה. לא בקרוב.