כשמאניה ודיפרסיה נפגשים

החרדות לא עוזבות אותי, השדים, הפחדים. 

לא ישנתי כבר כמה לילות רצופים. 

רגע אחד מרגישה מדהים, על גג העולם, 

אופטימית לגבי הכל, מסוגלת לעשות הכל. 

רגע אחר אני עצבנית, חסרת מנוחה, מלאת פחדים, 

הכל נהיה שחור שוב, האופטימיות נעלמת לגמרי. 

הולכת לישון בלילה, והסיוטים לא מניחים לי,

מתעוררת כל שעה וזה משגע אותי. 

מתחילה לאבד אחיזה במציאות, 

כבר לא מבדילה בין חלום לעירות. 

רגע אחד מרגישה התקדמות מטורפת, 

וברגע אחר פשוט בא לי להרוס הכל.

ואין מי שיעזור. 

סיפרתי לרופאים והם לא מתרגשים. 

הם מפילים את זה על הכדורים, 

על הלחץ שאני נמצאת בו, 

על צירופי מקרים. 

אני מפחדת. 

מרגישה כמו פצצה מתקתקת. 

כשהשנאה העצמית רק הולכת וגוברת, 

והבגדים כבר לא עולים עליי... 

כבר לא רואה את עצמי בתוך הדמות הזאת שהשתלטה עליי.