קיץ אחד ברומא

שירן ואני רוקדות באמצע הרחבה כשהיא פתאום מצביעה על מישהו או מישהי מאחוריי וצועקת באנגלית "היי תראו מי זה!"

אני מרגישה יד נוגעת לי בכתף.

אני מסתובבת...

בחור גבוה עוקף אותי ומחבק את שירן, ומנשק אותה.

"שירן??" אני שואלת.

היא צוחקת, היא גם קצת שתויה..

"כן, לא סיפרתי לך על זה.. זה נייתן" היא צועקת לי מבעד לרעש של המוזיקה.

אני מנופפת לו לשלום, והוא מחזיר לי חצי חיוך. 

"וזה ג'וש , חבר שלו " היא מצביעה על הבחור שעומד משמאלי, ואפילו לא שמתי לב אליו.

"היי אני מכיר אותך," הוא מחייך אליי. זה הבחור מהרכבת! "אני מנחש שאת אוהבת אדום" הוא מצביע על השמלה האדומה שלי.

אני מחייכת אליו, בקושי שומעת אותו עם כל המוזיקה והצעקות מסביב.

"שירן בואי נלך הבייתה" אני צועקת לה. אני לא יודעת מה השעה, אבל אני מרגישה שכבר מאוחר. אני לא מצליחה לצעוד יותר בעקבים, ואחרי הטיסה והשתייה אני חייבת לישון. הרבה. ומיד.

שירן מסמנת לי סימן של 'רגע' והולכת לקארולה שעומדת מאחוריי הבר. כנראה אומרת לה שאנחנו הולכות.

היא מדביקה לנייתן נשיקה גדולה ואומרת שלום לעוד כמה אנשים שרוקדים ברחבה.

בחוץ הוא ממשיכה להגיד להתראות לאנשים שמעשנים.

אנחנו נכנסות למונית ומתחילות בנסיעה. באוזניים שלי יש צפצופים, הרגליים שלי מרגישות כאילו דרכתי על מסמרים והבטן שלי הפוכה לגמרי. שירן בנתיים נרדמת על הכתף שלי.. היא שיכורה לגמרי.

אני מעירה אותה כשאנחנו מגיעות לבניין. לא בטוחה איך אנחנו הולכות לעלות ברגל ארבע קומות עכשיו.

"שירן? מי זה נייתן?" אני שואלת אותה כשאנחנו כבר במיטה.

שירן מסובבת את הפנים שלה לכיוון שלי. היא נראת ממש עייפה.

"אנחנו יוצאים. בערך..  הוא קנדי. כשהוא היה סטודנט לאדריכלות, הוא עבד עם קארולה במועדון והם נשארו חברים. הכרתי אותו דרכה.." היא מדברת לאט.

"ומי זה שהיה איתו?" שאלתי

"חבר שלו מקנדה. הוא גם אדריכל... אני פחות מכירה אותו.." 

שתקנו שתינו לאיזו דקה.

"את בקטע שלו ???" היא פתאום קמה לחיים.

"לא לא !" התגוננתי, "הוא היה איתי על הרכבת היום ודיבר איתי קצת. היה לי מוזר פתאום לראות אותו במועדון".

שירן צוחקת.

"אני צריכה לקום לעבודה עוד ארבע שעות אז לכי לישון. תחלמי על ג'וש" היא מילמלה ונרדמה.

הראש שלי כואב. ממש כואב. מה השעה בכלל ? כבר אחת בצהריים. אני נבהלת.

שלוש הודעות מההורים שלי מחכות לי בטלפון. אני ממהרת לסמס להם חזרה שהכל בסדר.

שירן השאירה לי שוב פתק על המיטה.

'היית חייבת לבוא באמצע שבוע, נכון ? בגללך יש לי האנגאובר מטורף והבוסית שלי תשנא אותי עוד יותר !!!! אני מכינה לך הפתעה להיום. מקווה שהכל ילך כמתוכנן...!!!. יש פסטה במקרר.'

אני יוצאת בקושי מהמיטה והולכת להתקלח. המים מרגיעים קצת את כאב הראש הנוראי שיש לי . 

אני מוציאה את הפסטה מהמקרר ומחממת אותה במיקרו כמה דקות. הדלת למרפסת בסלון פתוחה ואני יושבת על השולחן הקטן בחוץ. הנוף הצהבהב של העיר נפרש לפניי. הרוח העדינה מביאה איתה את רעשי המכוניות.

"יסמין?" קארולה מציצה מתוך הבית.

"קארולה, מתי חזרת?"

"היי," היא יוצאת למרפסת עם גופיה דקה ותחתונים. האיפור שלה מרוח על הפנים שלה והשיער שלה נראה מלא בקשרים, "בערך בשש בבוקר".

השעה כבר שתיים וחצי והאמת שאני לא יודעת מה לעשות.

"את רוצה לצאת לאנשהו?" אני שואלת את קארולה.

"אה.. לא. שירן אמרה לי שאת צריכה להשאר בבית היום" היא מסתכלת בטלפון שלה.

"למה?" אני שואלת.

"הפתעה" היא מחייכת ונכנסת חזרה לבית. "כדאי שתתלבשי ותתאפרי!" היא צועקת לי.

אני נכנסת הבייתה, שוטפת את הכילים. קארולה במקלחת. 

ואז מישהו דופק בדלת.. אין לי ברירה אלא לפתוח .

ג'וש עומד שם , לבוש בחליפה.

"היי. מה אתה עושה פה?" אני שואלת.

הוא מחייך אליי חיוך נבוך , ונראה שהוא בעצמו לא יודע את התשובה.

"הפתעה..?"