אבל אני אחזור למונוטוני ולמלנכולי שלי.

כי אין לי מה לכתוב, כי לא קרה כלום.

היה אמור לקרות.

כתבתי לו בתחילת השבוע שאני יוצאת ביום רביעי. ככה סתם, לידיעתו. שאלתי אם כדאי לי ללבוש את החוטיני הסקסי יותר, הוא התלהב וזרם איתי, אבל אמר שצריך לבדוק עם הילד ישן אצלו באותו יום. לגיטימי? הכי לגיטימי!

כמובן שהוא לא עדכן, למרות שדיברנו בקטנה פה ושם במהלך השבוע... אתמול בצהריים נתקלתי בו במסדרון, מול קולגות שהלכו לצידי אמרתי לו שהוא חייב לי תשובה ושאני עדיין ממתינה.

בחיוך הרחב האופייני לו הוא הבטיח שיעדכן.

אני אישה, אני לא יכולה להשאיר דברים ליד הגורל...

יצאתי מוקדם מהעבודה בשביל להספיק לעשות מקלחת איכותית, העברתי אקסטרה סכין גילוח במקומות שהלייזר מזמן עשה בהם את העבודה, כולי במצב רוח מרומם... כי באמת קיוויתי! הוא הבטיח לעדכן. הוא יודע שאני מחכה לזה... בסביבות 19 נמאס לי לחכות, כתבתי לו שאני מבינה שלא? וכמובן שלא, וכמובן שסורי

אתה ידעת!

אתה ידעת שאני מחכה. מצפה. כמהה.

הבטחת! אתה הבטחת לעדכן, הזכרתי לך!!!

לא כואב לי כי בסוף לא נפגשנו, זה סתם מבאס. מה ששבר אותי שהוא ידע שאני מחכה, ועדיין עד שאני לא שאלתי הוא לא טרח לעדכן אותי.

עד כדי כך לא אכפת לך ממני???

אז תשחרר אותי כבר!

כי אני לא מסוגלת.

כי היום בבוקר כשהוא היה צריך ממני עזרה בתחום שבכלל לא רלוונטי אלי התשובה שלי הייתה- כן מאמי! בטח מאמי!