כבר כתבתי בעבר, ואני עומדת מאחורי המילים שלי- אין לי כוונה לחפש לי מאהב חדש. לא יקרה.

גם את הנוכחי לא תכננתי למצוא.

זה לא אומר שאם יתחיל איתי עכשיו גבר חלומותי לא אזרום איתו. אבל זה צריך לקרות תחת כל כך הרבה מגבלות ותנאים והסתייגויות שכנראה שזה לא יקרה לעולם.

איך אני יוצאת מהברוך הזה?

אני מרגישה במעגל סגור, רודפת אחרי הזנב שלי עצמי.

הוא מדליק אותי -> אני מנסה לתאם איתו ומתבאסת מהחוסר זרימה -> הוא מנסה לפצות אותי ומדליק אותי מחדש

וכשכבר נוצר דיסטנס, הלב השבור שלי שמחפש נחמה מוביל אותי בחזרה אליו (כי אין שם אף אחד אחר) כדי שידליק אותי מחדש. 

אני רק רוצה שיהיה כן איתי!

אתה מלטף, מחמיא, מנשק, כותב לי שאתה רוצה להיות איתי, אומר לי שהלוואי ונוכל להיות ביחד בפרטיות, מגניב נגיעות וליטופים גם כשהעסקים בינינו מקצועיים נטו, מרצה אותי ומתנצל כשאני כועסת עלייך, עושה רושם שמפחד לאבד אותי... אבל כשאני מנסה להגיע איתך לתכלס אתה פשוט לא משתף פעולה!

יום רביעי שעבר, יכולת להודיע לי לפחות שעה-שעתיים לפני שזה לא מסתדר לך! עזוב, יכולת להודיע לי באותו רגע אבל זה הבדל קריטי בין זה שזה הגיע ממך, לבין זה שלא חשבת בכלל לעדכן אותי עד שאני לא פניתי אליך!

ונניח נבליג לרגע על התקרית הזו, נניח.

לא מסתדר לך? תהיה בן אנוש נורמטיבי ותציע מועד חלופי!

כי רק אני יוזמת, ואתה כל פעם רק דוחה, ואם לא הייתי יודעת אחרת הייתי חושדת שיש לך אישה בבית שאתה מסתיר את קיומה ממני.

אולי באמת אתה בזוגיות? לא מקנאה בבת הזוג החדשה, הכניסה את עצמה לחתיכת מיטה חולה.

ושוב נניח וזה נכון, פשוט תהיה כן איתי! בוא חבר, אני נשואה!!! אני לא אשפוט אני לא אכעס, זה יקל עלי! אני אקח צעד אחורה ואחזור לחיים האומללים שלי.

אתה מפחד לאבד אותי?

אני מבטיחה לך שאני אהיה באותו מקום כשיעמוד לך הזין ולא תהיה שם מישהי אחרת לעשות לך נעים.

אבל ההתנהגות הזו פשוט מחרפנת אותי.

הוא סותר את עצמו וגורם לי לדיסוננס קוגניטיבי מטורף!

ככה לא אחלים לעולם.