זה לא שאני לא נחמדה, פשוט הממשק לא מאפשר לי להגיב לתגובות.דרך המחשב החלון בכלל לא נפתח, דרך הטלפון אני מצליחה לקרוא את התגובות אבל לא להגיב.
אבל שתדעו, שאתם יקרים לליבי. במיוחד ירחמיאל.
תמיד מעלה לי חיוך :)
והחיוך כל כך חסר לי בימים אלה!
הייתי רגועה עד עכשיו.
בעלי פטור ממילואים בגלל בעיות בריאות, והמאהב לא יכול להיות מגוייס למילואים עקב תפקידו.
אבל זוכרים שאמרתי שהוא שוקל להתנדב למילואים?
הוא עכשיו בפאקינג עזה!
קשה לי.
קשה לי פיזית מהמצב.
הלוואי שהחרא הזה יפסק.
לא מסוגלת יותר לשמוע/לקרוא "הותר לפרסום"
בכל פרסום כזה אני בחרדה איומה לשמוע שם שאני מכירה.
ויש כל כך הרבה שאני מכירה שנמצאים שם....
אני לא מסוגלת להכנס יותר לרשתות החברתיות, לא מסוגלת לראות פוסטים על פרי-פלספלינה
רק לפני כמה ימים התווכחתי עם טוקבקיסט מצרי שטען שישראל שקרנים כי מעולם לא ניצחנו את מצריים במלחמה וסיני מעולם לא הייתה שלנו........ כמובן שעובדות לא עניינו אותו
יש סביבי כל כך הרבה שמחה השבוע, החודש.
הנובי-גוד, ימי הולדת של חברים ומשפחה, נפלה לבת שלי שן!!!
ואני כל כך אפטית בתוך כל הטוב הזה. לא מסוגלת לשמוח.
לפני שהוא הלך, הוא בא להגיד שלום ולהביא לי חיבוק, ומדי פעם הוא שלח לי הודעות, כשיכל.
התלונן שאין אוכל טבעוני אז הוא רעב. מה שרק שבר את הלב שלי עוד יותר.
אני תמיד אובססית ללראות את השם שלו קופץ לי על המסך... אבל עכשיו אני לחלוטין פיזית תלויה בזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
