אני פגועה, כועסת, עצובה
הכי נורא שאני לא מצליחה להסתיר את הרגשות שלי. אני יושבת בעבודה עם פרצוף תחת ונמאס לי להסביר לכולם שככה. פשוט ככה.
אני לא מצליחה להחליף פאזה, אני לא מצליחה לשכנע את עצמי שטוב. אני לא מצליחה לבנות לעצמי סיפור חיובי יותר.
סעמק הכל טוב!
באמת שכל כך טוב!
אני מחלימה ממנו. אני מרגישה את זה בכל תא בגוף שלי.
פשוט עכשיו אני בשלב של הדיכאון.
עצוב לי. כואב לי. אני לא מוצאת לעצמי מנוח.
הוא חתיכת שקרן מניפולטיבי! הוא כל כך מאוהב בעצמו ובטוב לב שלו... אבל חמוד, איך זה מסתדר לך עם העובדה שאתה התחלת עם אישה נשואה?! אתה יצרת את הפלונטר הזה!
אל תשחק לי אותה עכשיו תמים... בלה בלה בלה רגשות בלה בלה בלה!
אני לא מאמינה לך שיש לך רגשות כלפי. יש לך מקסימום חרמנות כלפי. וואלה זה בעייתי לך, וזה מובן. אבל תהיה גבר! תתמודד עם זה! אל תשקר לי בפנים.
איך אני יודעת שאני מחלימה?
כי העצבות כבר לא בהכרח קשורה אליו. זה על הסיטואציה.
זה על זה שאין לו תחליף. על זה שאני לא יכולה להיכנס לטינדר ולמצוא לי דייט לסוף שבוע.
אני בכלל רוצה דייט?
לא בטוחה שיש לי עניין במערכת יחסים/דייטים/בטח שלא סקס מזדמן
אני צריכה תשומת לב גברית, פלירטוט, פרפרים בבטן, מתח מיני...
יש לי קולגה שעובד צמוד אלי, בחור מקסים! בדיוק בגילי, באותו סטטוס כמוני. אישה, ילדים.
אנחנו ידידים טובים ויש בינינו פלירטוט חברי הדדי אפלטוני לחלוטין, זה לחלוטין בצחוק. מבחינתי לפחות. אנחנו קוראים אחד לשני בעלי ואשתי, אני קוראת לו בשמות חיבה ברוסית (дорогой, любимый, солнце) והוא מחמיא לי המון, אבל בצורה גלויה ומבלי להסתיר את זה מהסביבה.
אני לא נמשך אליו אפילו לא טיפונת למרות שהוא גבר נאה, גוף אתלטי שווה, ובול הטייפקאסט שלי. (סליחה, מחילה, לא לשנוא אותי יותר ממה שאתם כבר שונאים אותי... פשוט לא עומד לי על גברים נמוכים ממני)
וברגע שאני לא נמשכת אין סיפוק.
אני צריכה סיפוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
