כל עוד אנחנו עובדים ביחד שום דבר לא ישתנה והכל עדיין פתוח.
אל תכתוב לי שאני מוזמנת לשבת לך על הפנים, בשום הקשר, אם אתה לא באמת מתכוון לזה.
כי אמנם אני מחלימה. אני במקום כל כך הרבה יותר טוב בריא והגיוני... עדיין התקווה הקטנה קיימת, שאולי עוד יקרה משהו
הכל בראש. אנחנו הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.
ואני לא מצליחה לייצר לעצמי סיפור חיובי.
קשה לייצר מנטרות כשאת בדיסוננס קוגניטיבי.
כי אני יודעת מה נכון, מה טוב לי לטווח הארוך, אני יודעת איפה הבית ואיפה נמצא הלב שלי.
אבל אני גם יודעת מה אני רוצה, מה עושה לי פרפרים בבטן, מה מרגש אותי. מה עושה לי נעים וגורם לי להרגיש חייה.
ושני המסלולים האלו מתנגשים אצלי, מפריעים לי לבנות מסלול אחד ישר.
אני יודעת שאני מחלימה כי אני רואה דברים בצורה הרבה יותר מפוכחת. אני ספגתי ממנו כל כך הרבה התנהגות שלילית שמעולם לא הייתי סופגת מאף אחד אחר כי הייתי כל כך עסוקה בלרצות את הדבר הזה, לספר לעצמי שבסוף זה יקרה, במקום רגע לעצור ולהבין שהדרך ממש מעוותת.
ואני כבר לא נעולה על המטרה.
מעניין מתי הוא אם בכלל הוא יהפוך ללא רלוונטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
