They will not control us
|
| 6/2017
הלוויתן הכחול
אחרי שבמשך השבוע האחרון הוא פורסם כל כך הרבה (על מנת לעלות את המודעות להורים ולמורים) רק מעטים לא שמעו על המשחק "הנפלא" הזה.
הלוויתן הכחול הוא משחק מאוד משעשע, מאתגר ונחמד, שהשלב הסופי שלו כולל התאבדות. כיף, לא?
עד עכשיו משערים שמתו בסביבות המאה חמישים+ ילדים ונוער בזכותו.
{ציניות אנשים, ציניות.}
זה הולך ככה:
אתה מוריד את המשחק למחשב, ומתקשר עם הבעלים, אשר שולח לך הודעה עם כתובת. הכתובת שלך. ואם לא תמשיך לשחק, אז בני משפחתך עלולים להפגע והכל.
אז בתור ילד תמים או מסוקרן (ובשלב זה ייתכן שמפוחד) אתה משחק.
אתה רץ בכביש מהיר, חותך וורידים, קופץ מהגג, ומתאבד.
(רק לי זה מזכיר את הסרט חובה? למרות שהוא נעשה בעידון יחסית, ובואו נזכור שהוא לא קיים במציאות.)
אולי אני פשוט לא חכמה מספיק, אבל למי זה לעזעזל משנה?
אז אני יושבת ובוהה ובאמת מתחילה לתהות מה דפוק איתי, למה שאני אוריד משחק שיצווה עלי לרוץ בכביש מהיר, או לחתוך, כשאני יכולה לעשות את יופי לבד בלעדי זה?
איזה משחק משעמם, הרסני ומתסכל זה יכול להיות, אה?
מה שאגב, באמת מעניין אותי , זה למה קוראים לו ככה?
הלוייתן הכחול הוא חיה כל כך מושלמת , שזה הופך את זה לעוד יותר אירוני ואורבני.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
