They will not control us
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2017
זכרונות
התחלת להזכר, או יותר נכון לחשוב על העבר
וזה העלה מלא סטואציות ישנות שעכשיו נראו לך מגוחכות
כמו למשל, במשך כמעט שבוע שלם כשהיית בן שמונה, הסתובבת עם חתיכות סלוטפ על הפה
זה היה מהסוג הכהה והדביק, שאפשר לחתוך לחתיכות קטנות, הוא נתפס טוב
נהיית ממש יצירתי בזה
ביום הראשון פשוט לקחת חתיכה גדולה והנחת על פה וסירבת לדבר
תגובתם של הסובבים אותך הייתה אדישות וגיחוך
ולכן, במשך שבוע היית כל יום מעצב לך על הפה את החתיכות הדביקות האלו בצורה שונה
לפעמים כ איקס, או שחתכת במדוייק את צורת השפתיים שלך. יכלת להשקיע דקות ארוכות כדי לחתוך את את הדבק לרצועות דקות וקצרות, בצורה שנראתה לך כמעט כמו תפרים כשהנחת אותן במאונך במרחק שווה אחת מהשניה.
או שהיית בודק כמה זמן אתה יכול לעמוד ללא לדבר עם אף אחד.
הגעת לשיא של שלושה שבועות, והפסקת מכיוון שהמנהל זימן אותך לשיחת הבהרה.
לא רצית להכנס לתפקיד הקורבן, ולכן ניסת לקחת כמה שיותר אחראיות על התקופות האלו.
אבל אולי זו היתה טעות.
אולי אפשר למצוא איזון.
עכשיו פשוט רצית שיניחו לך.
שאתה עצמך יניח לך.
זה התחיל להיות מתיש.
כאילו המוח תוקף אותך שוב ושוב ללא הפסקה, עם כל הבולשיט שעברת, שהעברת את עצמך.
אבל היום זה כבר לא כל כך קל לומר את המילים האלו. להודות שאתה צריך עזרה.
זה נראה קצת לא מציאותי.
אתה כבר בכוחות עצמך, אז תתמודד. אין לחברה סבלנות אליך.
והרופאים פשוט ידחסו לתוכך כדורים נגד דכאון.
מלא כדורים שיגרמו לך להיות עמום, ומאושר.
ואתה פשוט רוצה לקום בבוקר, בלי כל המחשבות ההרסניות.
יש אנשים שעברו יותר ממך, והם מצליחים לקום בבוקר, לחייך, לחייך באמת, לצחוק, ולהעביר את היום בטוב.
אז למה אתה לא יכול?
פשוט תודה שאתה חלאה אנושית.חלש. ותשלים עם עצמך כבר.
כי אף אחד אחר לא יכול.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
