הוא צרח.הכי חזק שיכל.
ביער, עצים סוגרים עליו כחומות. הוא היה כלוא, בתוך עצמו.
הוא רצה לצאת.
הוא צרח עד שהקול נגמר לו, עד שדמעות זלגו על לחייו.
הוא תיעב בכי , ומחה בעצבנות את הרטיבות.
השמים בכו במקומו.
רעם חזק נשמע, ואחריו ברק, ואז הגשם. שוטף, בבת אחת.
הוא ביסס את דרכו בבוץ לעבר הכביש הצדדי, שם חיכה לו רכבו.
עד שהגיע למכונית היה סחוט כולו , השמים שהיו בהירים הפכו אפורים, והקפור חדר לעצמותיו.
במכונית הוא פתח את המכונית על מיזוג חם.
חולצתו הסחוטה ניצמדה לכל מיתאר גופו, והוא החליט לחלץ אתת עצמו ממנה.
הנסיעה על הכביש היתה חלקלקה ומסוכנת , אך הוא בכל זאת נסע במהירות גבוהה.
רק לאחר כמה דקות הוא החל להרגיש את ההקלה.
אומנם לא הצליח להחלץ מעצמו , אך בהחלט שיחרר מתען רב , וזה שיפר את מצב רוחו.
הוא המניך את המהירות, ועם מוזיקה מתנגנת הוא אפילו התחיל להנות מהנסיעה.
זה ניגמר באחת , כשהעז להניח לעצמו להביט במראה , בענייו האדומות, והמתות.
מה לעזעזל הוא חושב לעצמו?
שצרחות ביער יפתרו בשבילו את הבעיות?
שיגרמו לו להרגיש משוחרר וטוב מזג?
שזה יפתור לו את הדיכאון?
טיפש.
אדיוט.
מטומטם.
טיפשאדיוטמטומטםטיפשאדיוטמטומטם.
הבית היה חשוך.
כשעבר במטבח, הוא שקל אם להכין לעצמו משהו, אך וויתר במחשבה שניה. אין לו תאבון.
החדר שלו היה נעים , והוא התקלח במהירות , ונשכב במיטתו.
התקרה מולו היתה מלאה מכוכבים, שהדביק עם אמו כשהיה עוד ילד.
בזמנים בהם היא מחצה אותו בזרעותיה, חיוכה היה מופנה לעברו , ושפתייה נלחצו אל מצחו בכוח רב.
הוא התגעגע לימים האלה, שאביו והוא היו משחקים בכדור בחוץ, עושים מנגל, או סתם מבלים.
הוא התגעגע אפילו לצעקות שקיבל מהם. לכל דבר שהעביר את תשומת ליבם אליו.
הוא התרומם , פתח את המגירה שלצד המיטה.
היא היוותה בית לסכינים חדות, זכוכיות, וכדורי תרופות.
הוא הוציא חמישה כדורים לשינה , שלושה מעל המותר, ובלע את כולם , עם שלוק ברנדי שנמצא במקרר קטן בקצה השני של החדר.
זה לא יהרוג אותו, עם המינון הזה הוא פשוט יהיה מת למספר רב של שעות. אולי יום שלם.
וזה הרבה זמן ללא מחשבות.
ללא הלכאות עצמיות.
הרבה זמן ללא עצמו.
וזה בטח נחמד, להיות לכמה זמן מישהו אחר.
שסתם מת מעייפות במיטה שלו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
